תשובה:

תבשיל שנתבשלו בו פירות וירקות, ובאמצע הסעודה מצא חרק באחד מהם, נשאלת השאלה האם עליו להוציאו ולזורקו ולהמשיך לאכול מהתבשיל, או שמא חרק זה מעיד כי יש בתבשיל חרקים נוספים ויש לבודקו כולו מחרקים.

ההלכה היא, שאם נמצאו רק חרק אחד או שניים בתבשיל – אין צורך לבודקו, אלא די בהוצאת החרקים בלבד ולהמשיך לאכול. אך אם נמצאו בתבשיל שלשה חרקים ומעלה, הרי שהמאכל הוחזק כמאכל שיש בו חרקים ויש לבודקו כולו, ואין בזה חילוק באם אדם אחד מצא בו שלשה חרקים או כמה מהמסובים יחד, שכן למעשה התברר שתבשיל זה כפי שיצא מהסיר לא היה מותר באכילה.

באם כבר אין אפשרות כעת לבדוק את התבשיל מחרקים ותולעים, בשל הקושי לזהותם, או מאחר שהוא עב וסמיך וכיו"ב – במקרה זה התבשיל אסור באכילה.

תשובה:

חובת בדיקת הפירות והירקות מתולעים היא בהתאם לשכיחות התולעים בהם, כאשר פירות וירקות שרק לעיתים נדירות מוצאים בהם תולעים וחרקים, כגון תפוחים או מלפפונים וכיו"ב – אין חובה לבודקם לפני האכילה. ומאידך, פירות וירקות שיש בהם שכיחות גבוהה של תולעים וחרקים – חובה לבודקם ולנקותם היטב לפני האכילה, ואם לא עשה כן וכבר עירבם או בישלם בתוך תבשיל – אסור לאוכלו.

אכן יש רמה שלישית של שכיחות, והיא הנקראת בהלכה 'מיעוט המצוי', כלומר, אף שבדרך כלל לא מצויים בהם חרקים, אך מאחר שישנו אחוז ניכר מהם שנמצא בו חרקים ותולעים, לכן לכתחילה יש לבודקם ולנקותם לפני האכילה, אם כי בדיעבד, כאשר לא בדקם וכבר הכניסם לתוך התבשיל – מותר לאוכלו בדיעבד.

בהגדרת 'מיעוט המצוי' יש מהפוסקים שכתבו שרק אם נמצא תולעים ב50% מהפירות והירקות ממין זה יש חובה לבודקו, יש אומרים ש10% נחשב למיעוט המצוי המחייב בדיקה ויש מחמירים גם אם נמצא ב-5%, וראוי לחשוש באיסור חמור זה לשיטה המחמירה, ובכל מין ירק או פרי שיש חשש כלשהו שנגוע בתולעים לבודקו ולנקותו לפני האכילה.

תשובה:

חובה לנפות את הקמח לפני השימוש, מחשש להימצאות תולעים בתוכו. אולם אם שכחו ולא ניפו את הקמח וכבר נילוש או נאפה - ניתן לבדוק למפרע אם היו בו תולעים, בכך שינפה את הקמח שנשאר ובאם לא ימצאו בו תולעים כלל מותר גם לאפות ולהשתמש במאפה לכתחילה, אך אם אכן נמצאו בו תולעים - המאפה אסור באכילה.

אך באם לא נשאר קמח - במידה והוא אוחסן כראוי, לרוב אין בו תולעים וניתן להעמידו על חזקתו שאין בו תולעים, שכן חיוב הניפוי הוא מאחר שלעיתים מצויים בו תולעים והם בגדר מיעוט המצוי המחייב בבדיקה, אלא שמעיקר הדין מיעוט מצוי זה מותר בדיעבד. ברם, אם הקמח היה במקום חם מאוד וכדומה, שיש סבירות גבוהה שהיו בו תולעים - המאפה אסור גם במקרה זה. לחילופין, ניתן לבדוק את המאפה עצמו ע"י שמפוררים אותו מעט מעט, ואם לא נמצאו בו תולעים – הוא מותר באכילה.

תשובה:

מקפידים לנפות את הקמח לפני השימוש, שכן לעיתים שורצות בו תולעים, והגם שהקמח עובר טחינה, וודאי שכל התולעים החיים שרחשו בין גרעיני החיטה נטחנו, אולם עדיין יש חשש שנשארו בו מביצי התולעים העלולים לבקוע, או שמא חרק אחר הטיל בו ביצים, ולכן החובה לנפות את הקמח בטרם נשתמש בו.

את הקמח יש לנפות בנפה בעלת חורים קטנים מאוד, כמו ב'נפת-משי', שרק הקמח יכול לעבור דרכם. כן חשוב להקפיד לנפות את הקמח זמן קצר לפני השימוש בו, לשלול חשש שמא עדיין יש בו ביצים קטנטנות העלולות להיבקע בינתיים. ולכן אם רוצים לשמור את הקמח המנופה לאחר זמן, יש לאחסנו במקרר, כדי למנוע את התפתחות השרצים.

תשובה:

אחד השרצים האסורים הוא 'שרץ המים' ועוברים עליו בארבעה לאוין, בכלל איסור זה הם כל החרקים החיים במים, ולכן אסור לשתות מים ממקום בו מוחזק שיש שם תולעים. אולם כל עוד הם נמצאים במקום גידולם או בבורות שאינם נובעים או בבריכות הדבר מותר מן הדין. אמנם הגם שמותרים הם נמנעים מלאוכלם, משום איסור 'בל תשקצו'.

אכן לא כל מי ברז יש לבדוק מחשש להימצאות תולעים הרוחשים בהם, אלא רק באלו שאינם באים מבורות וכן שהוחזק שנמצאים שם חרקים, ובהתאם להוראות הרבנים המקומיים, אבל כל עוד לא הוחזקו בכך אין צורך לסנן את מי הברז מתולעים.

תשובה:

איסור אכילת תולעים, שקצים ורמשים חמור הוא עד מאוד, ואחד הביטויים לחומרא זו הוא שהאיסור חל גם בשיעור קטן ביותר, ובניגוד לרוב שיעורי התורה המתחילים ב'כזית' (27 סמ"ק), הרי שאיסור זה חל גם באם אכל תולעת זעירה שגודלה מסתכם במילימטר אחד, מאחר שהיא בריה בפני עצמה.

ברם, האיסור חל רק כאשר התולעת נראית לעין רגילה בגודלה הטבעי, אבל אם היא קטנה כל כך עד שאי אפשר להבחין בה רק באמצעות זכוכית מגדלת או מיקרוסקופ וכדומה – אינה אסורה. אך אם היא נראית לעין רק במקום שיש בו תאורה טובה או לאחר רכישת מיומנות – אסורה באכילה. וכן אם העין יכולה לראות את התולעת אלא שקשה הדבר מחמת צורתה או הרקע שעליה – הרי היא אסורה.

תשובה:

מבין הדברים שאסור לאוכלם, האיסור החמור ביותר הוא אכילת שרצים, תולעים וחרקים, זאת משום שאיסורו נשנה בתורה מספר פעמים ללא תוספת חידוש, ומכך למדו חכמים שמטרת הזכרתו כל פעם היא להוסיף על איסורו, איסור אכילת שרץ הארץ (ובכלל זה התולעים) נשנה חמש פעמים ולכן האוכלם עובר על חמשה איסורים, ובזמן שלבית הדין היתה סמכות להעניש עונש מלקות היה העובר על כך מקבל חמש סדרות של שלושים ותשע מלקות כל אחת.

הסיבה לחומרתו הגדולה של האיסור היא מאחר שהתולעים מצויים במאכלים רבים ואין אדם נמלט מאיסור זה אלא באמצעות הקפדה יתרה, ואכן יש להיזהר מאוד בדבר זה, מאחר שכאן לא די בקניית המאכל בכשרות מהודרת, המורה שקויימו בו כל המצוות התלויות בארץ, אלא גם לאחר הקנייה, בטרם האכילה יש לבודקו כראוי לבל ניכשל באיסור חמור זה.

תשובה:

לאחר קריאת שמע שעל המטה, ובפרט לאחר ברכת 'המפיל', לכתחילה אין לאכול או לשתות או לדבר, אך אם נצרך לכך באופן דחוף – רשאי מן הדין (ולאחר מכן יחזור ויקרא שוב פרשה ראשונה של קריאת שמע), מפני שאין ברכת 'המפיל' כברכת הנהנין שאסור להפסיק בין הברכה להנאה, אלא היא ברכת שבח על שינת הלילה, אלא שלכתחילה טוב להצמיד את קריאת שמע שעל המיטה לשינה.

הקם קודם אור היום ורוצה לחזור לישון – יאמר בקומו ברכת 'אלוקי נשמה' ללא שם ה' בחתימתה ובשכבו לישון יאמר ברכת 'המפיל' ללא שם ומלכות (לא בפתיחה ולא בחתימה).

ברכת 'המפיל' אינה נאמרת בשינה ביום.

תשובה:

הנשים אף הן צריכות לומר קריאת שמע שעל המטה וכן מברכות את ברכת 'המפיל' שלאחריה, אמנם את חלק הוידוי שעל ארבע מיתות בית דין, שהוא גם על מצוות ציצית ותפילין, כפי נוסח הוידוי – אינן אומרות.

מחנכים את הקטנים לומר קריאת שמע זו, לפחות את הפרשה הראשונה של קריאת שמע.

תשובה:

בקריאת שמע שעל המיטה נהוג לומר את כל שלשת פרשיות קריאת שמע, וכן לכפול בסיומה 'ה' אלוקיכם אמת', זאת בכדי להשלים רמ"ח (248) תיבות גם בקריאת שמע זו.

בימים שאין אומרים בהם תחנון, אין אומרים את קטעי הוידוי שבסדר קריאת שמע שעל המטה ובשבת ויום טוב משמיטים קטעים נוספים, כפי שמופיע בסידורים.

מאחר שבקריאת שמע זו יש מימד של חשבון נפש על עבודת היום, יש לאומרה ברצינות הראויה ובבגדים נאים כמו לתפילה ולא בבגדי שינה, ויש הנוהגים לאומרה בבית-הכנסת מיד לאחר ערבית ביישוב הדעת ושוב לפני השינה חוזרים על קריאת שמע בלבד ומברכים ברכת 'המפיל'. אכן מן הדין, מותר לומר קריאת שמע זו גם בשכיבה על הצד.

תשובה:

בנוסף למצות קריאת-שמע, הנאמרת פעמיים בכל יום, בתפילת שחרית ובתפילת ערבית, תקנו חכמים לומר גם סדר 'קריאת-שמע-שעל-המיטה', וראו באמירתה שמירה והצלה מן המזיקין.

מעיקר התקנה היה לומר את פרשת 'שמע' בלבד וברכת 'המפיל חבלי שינה', הפוסקים דנו אם יש לומר בנוסף גם את שאר הפרשיות או לפחות את פרשת 'והיה אם שמוע', ולמעשה אומרים את כל שלושת הפרשיות.

רבי יהושע בן לוי הוסיף פסוקים נוספים המסוגלים כשמירה מן המזיקין, ובהתאם לכך במרוצת הדורות הוסיפו עוד מזמורים ותפלות.

בנוסף לכל אלו יש בקריאת-שמע זו, הנאמרת בסוף היום, מימד של חשבון נפש על עבודת היום, ולכן כלול בה גם וידוי על החטאים. כמו כן יש בה גם בקשת מחילה לכל מי שחטא כנגדו וציערו, כדי שלא יענש בסיבתו, ובזכות זה יאריך ימים.

בחסידות נחשבת קריאת שמע שעל המיטה לחלק חשוב בעבודת ה', בה האדם מתעורר בחשבון נפש על מעשיו במשך היום ומתעורר להוסיף במעשיו הטובים ולתקן את דרכיו ואת הקשר עם בוראו.

תשובה:

היום, צום תשעה באב, נהוג שאין עושים בו מלאכה הדורשת שיהוי זמן (מלבד מלאכת אוכל נפש), ולכן נמנעים מלעבוד ביום זה, הן מחוץ לבית והן עבודות בתוך הבית, מלבד בעת צורך או שעת הדחק, ויש להיוועץ ברב בכל מקרה לגופו.
בסיום הצום עורכים הבדלה, ללא נר ובשמים. מי שצריך לעשות הבדלה לאשתו – לא יעשה הבדלה בבית הכנסת ולא יאכל שם, שכן אם ייצא ידי חובת הבדלה לא יוכל עוד להוציא ידי חובה את אשתו בהבדלה, אלא יעשה את ההבדלה בביתו ויוציא את בני ביתו.
בשנה זו, שתשעה באב נדחה, עם צאת הצום תמו מנהגי האבלות של בין המצרים, למעט איסור אכילת בשר ושתיית יין, האסור עד למחר בבוקר.

תשובה:

חולה שאינו מתענה לפי היתר מרב - כתבו רבים מהפוסקים שחייב להבדיל לפני אכילתו (ואינו צריך להבדיל מיד במוצאי-שבת) , אמנם לא ישתה מהיין אלא יתן לקטן שהגיע לחינוך לשתות , ואם אין קטן – יכול לשתות בעצמו (עד רביעית).

בנוסח ההבדלה אינו אומר את פסוקי "הנה א-ל ישועתי" וגו', שהם פסוקי שמחה , ואינו מברך על הבשמים, ואת ברכת מאורי האש אומר רק אם אוכל בלילה ועדיין לא בירך קודם לכן.

גם אשה יכולה להבדיל בעצמה, אך יכולה לבקש מבעלה שיעשה הבדלה עבורה, ויתן לקטן שהגיע לחינוך לשתות מהיין ולא צריך עוד להבדיל במוצאי הצום. ילדים יכולים לאכול ללא הבדלה.

ברם, יש שהעידו שהמנהג לפועל שחולה אוכל ללא הבדלה, מאחר שזמן ההבדלה נדחה בקביעות זו למוצאי הצום ולא שייך שיבדיל קודם לכן, וניתן לסמוך על כך.

תשובה:

הצום וכן איסור הרחיצה מתחיל עם שקיעת החמה ביום השבת. ולכן יש להזהיר את בני הבית לסיים את הסעודה המפסקת עד אז ושלא ישטפו את ידיהם וכדו'. מסיבה זו גם אין מדיחים את הכלים בצאת השבת אלא שורים אותם במים בלבד, אלא אם כן חוששים לזבובים ולריח רע, וגם אז יש לרחוץ בכפפות וכפי הצורך.

אולם מנהגי חליצת הנעליים והחלפתם בנעליים שאינן של עור והישיבה על הארץ מתחילים רק בצאת השבת, ומאחר שאסור להכין את הקינות והנעליים וכו' בשבת, משום הכנה משבת לחול , לכך נהגו בהרבה מקומות לאחר את תפילת ערבית משך זמן אחר צאת השבת, כדי שיספיקו להכין את הדרוש ולבוא לבית-הכנסת .

אין מחליפים את בגדי השבת במוצאי השבת עד לאחר הקינות, אלא מחליפים את הנעליים בלבד (לאחר אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול").

תשובה:

מאחר שבמוצאי השבת יחול צום תשעה באב (נדחה) ויהיה אסור אז לאכול ולשתות - אין אומרים את נוסח ההבדלה עד לאחר הצום, ובינתיים מסתפקים באמירת "אתה חוננתנו" שבתפילת ערבית במוצאי שבת ובכך מותרים בעשיית מלאכה.

נשים וילדים שאינם מתפללים ערבית או מי ששכח לומר "אתה חוננתנו" בערבית - צריכים לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", בכדי שיוכלו לעשות מלאכה .

ברכת "מאורי האש" שייכת למוצאי-שבת דוקא , ויש לאומרה כשרואה את הנר במוצאי שבת , ובדיעבד, יכול לאומרה כל הלילה .

אולם ברכת הבשמים, הגם שאף היא שייכת למוצאי-שבת דוקא , אולם אין מריחים הבשמים בתענית במוצאי שבת, משום שהוא ענין של שמחה על השבת הנשמה היתרה – בצאת השבת.

תשובה:

בשבת הקרובה יחול תשעה באב, אך מאחר שאין מתענים בשבת – הצום נדחה ליום ראשון, אך מאחר והתאריך בשבת הוא תשעה באב וגם למעשה הוא ערב הצום, נוהגים בשבת כמה מדיני האבלות, אך מאחר שהאבלות עקרונית אסורה בשבת, אזי מנהגי האבלות הם רק אלו שבצינעה ולא מנהגי אבלות בפרהסיה.

בהתאם לכך, נהגו להגביל את לימוד התורה בשבת זו החל מחצות היום רק לדברים המותרים בלימוד בתשעה-באב, כהלכות הימים הללו וענייני החורבן, ואין ללמוד את הלימודים הרגילים. לכן, יש להשתדל לסיים את שיעורי הלימוד היומיים, כמו את אמירת 'שנים מקרא ואחד תרגום' - עד לחצות היום, אם כי מי שלא הספיק יכול להשלימם עד השקיעה. כמו כן אין אומרים 'פרקי אבות' בשבת זו, וממשיכים באמירתם בשבת הבאה. בערב שבת אין כל הגבלה על הלימוד.

תשובה:

נהוג לאסור אכילת בשר ושתיית יין במשך כל תשעת הימים שמראש חודש אב ועד לאחר תענית תשעה באב.

באיסור אכילת הבשר נכללים כל סוגי הבשר, בשר בהמה ובשר עוף, אבל אכילת דגים מותרת.

נהוג להחמיר שאין אוכלים גם תבשיל שרק נתבשל עם בשר, שאין לאוכלו אף ללא הבשר. אם כי מותר לבשלו בסיר בשרי, אם לא מורגש במאכלים טעם הבשר[1].

באיסור שתיית יין נכללים כל סוגי היין, וכן מיץ ענבים, אך לא נהוג לאסור שאר משקים חריפים ואלכוהוליים.

כמו כן אין לערב יין תבשילים, אולם מותר לערב מעט יין בעוגה או תבשיל, במידה ואין טעמו נרגש[2].

חולה שאכילת הבשר או שתיית יין מועילה לו – יכול לאכול ולשתות מהם, וכן ליולדת מותר לאכול בשר לצורך התחזקותה, וכן למינקת הזקוקה לכך להרבות החלב.

[1] משנ"ב סי' תקנא סקס"ג. כף החיים שם סקמ"ב.

[2] ראה שערי תשובה שם סק"ט. משנ"ב שם סקס"ג. פסקי תשובות שם אות לט. וש"נ.

תשובה:

מדין המשנה איסור אכילת בשר ושתיית יין כאות אבלות על החורבן הוא רק בסעודה המפסקת שלפני צום תשעה-באב, אך נהגו הראשונים להחמיר על עצמם ולהימנע מאכילת בשר ושתיית יין החל מראש חודש אב, כולל ראש חודש עצמו - מאחר שהם משמחים את האדם, ו'משנכנס אב ממעטין בשמחה'.

אולם בשבת שבתשעת הימים אוכלים בשר ושותים יין כבכל שבתות השנה, ואף יותר מכך, בכדי להדגיש שאין אבלות בשבת.

יש הנוהגים לאכול בשר ולשתות יין בסעודות מצוה הנערכות בימים אלו, והרבי גם עורר על עריכת סיומי מסכת בכל יום מתשעת הימים, כדי להרבות בשמחה המותרת, אם כי בפועל לא נהוג בחב"ד לאכול בשר ולשתות יין בסעודות סיומי מסכת בימים אלו.

תשובה:

בימים אלו, ימי האבלות על חורבן בית-המקדש, אין עוסקים בבנייה ובשיפוצים, אולם הדברים אמורים במי שיש לו כבר דירה ועוסק בבניית דירה אחרת או בהרחבת ושיפוץ דירתו הקיימת אף שאין לו בזה צורך חיוני, אך אם יש לו צורך חיוני בבניית דירה למגורים או להרחבת דירתו – מותר לו לעסוק בזה גם בתשעת הימים.

כמובן שניתן לעשות שיפוצים בעקבות נזק שנגרם לבית. וכמו כן, קבלן או יזם העוסק בבניית ושיפוץ דירות לפרנסתו מותר לו לעסוק בזה אף בימים אלו.

קניית דירה או שכירות דירה וכן כניסה לדירה חדשה בימים אלו, כשעושה זאת לצורך מגורים ולא רק להרווחה, מותר לפי ההלכה גם בתשעת הימים, אלא שנהוג להימנע מכך באם אפשר ולא ייגרם הפסד ניכר בשל העיכוב, משום שאין זה סימן טוב בכניסה לדירה בימים אלו.

 

תשובה:

בימים אלו, שמראש חודש אב ועד לאחר צום תשעה באב, נוהגים במנהגי אבלות על חורבן בית המקדש.

נחלקו הפוסקים האם מותר בימים אלו לגזוז ציפרניים, כיון שדומה הדבר לתספורת שנאסרה בימים אלו, אכן בין המחמירים רובם דיברו רק בשבוע שחל בו תשעה באב. בערב שבת חזון גוזזים את הציפורניים כרגיל.

כמו כן, יש להקל לגזוז את הציפורנייים באם הם עודפים על הבשר וכן לצורך טבילת מצוה. וכן לגזוז ציפרניים לילדים קטנים (עד גיל 9-10), שמאחר שאינם מבינים את משמעות האבלות על החורבן אינם בכלל האיסור.

אכן, יודגש כי בשנה זו, בה תשעה באב חל בשבת, לא חלים דיני שבוע שחל בו תשעה באב לענין גזיזת ציפורניים והיא מותרת בימים אלו.