תשובה:

מי שיש לו בשיניו סתימות או כתרים, וכן מי שמשתמש ב'גשר' בשיניים – מותר לו לאכול בשרי אחרי חלבי או חלבי אחרי בשרי כפי דיני ההמתנה הרגילים אצל כל אדם[1], ואינו זקוק לפעולה נוספת, שלמרות שהם עשויים מתכת אין התבשיל נבלע בהם, וגם אם הכניסו לפה בהיותו רותח כשיעור יד סולדת בו הרי שלא נבלע ממנו אלא טעם מזערי בלבד. אכן, במקום שנדרש ניקוי הפה, יש להקפיד שהדבר ייעשה באופן יסודי.

המשתמשים בשיניים תותבות, הכרעת הפוסקים שמן הדין מותר להם לכתחילה לאכול באותן השיניים הן בשר והן חלב, ויש המחמירים שיהיו להם שתי מערכות שיניים, לבשרי ולחלבי[2].

[1] ראה דרכי תשובה ליו"ד סי' פט סי"א.

[2] שם.

תשובה:

כתב הרמ"א להלכה, וכך מנהג האשכנזים[1], שלאחר אכילת גבינה קשה יש להמתין שש שעות כמו לבשר, מאחר שגם טעמה נמשך ונדבקת בין השיניים כמו הבשר[2]. 'גבינה קשה' הינה כזו שתהליך הייצור שלה אורך למעלה מששה חודשים. אמנם, גבינה זו אינה הגבינה המצויה והנפוצה בימינו, מלבד גבינות מסוימות המיובאות מחו"ל[3].

בגבינה צהובה שבימינו, למרות שיש בה אחוזין שומן גבוהים, דעת רבים מהפוסקים שאין צריך להמתין לאחריה אלא שעה אחת[4], אם כי יש המחמירים להמתין שש שעות גם בגבינה צהובה שבימינו (לפחות בסוגים מסוימים שלה), שהגיעה באמצעים מודרניים מהירים לאותה רמת התיישנות[5].

[1] ויש גם מהספרדים שהחמירו בזה – ראה כף החיים או"ח סי' קעג סק"ב. יו"ד סי' פט סק"י. בן איש חי פ' שלח אות טו. ועוד.

[2] רמ"א יו"ד סי' פט ס"ב. ש"ך שם סקט"ו. פרי חדש שם סקט"ז. פרי מגדים שם משבצות זהב סק"ד ושפתי דעת סקט"ו.

[3] כמו 'פרמזון' ((parmesan, גבינה שוויצרית ((swiss (emment) cheese וגבינת 'ט'שאדר' ((cheddar.

[4] כן דעת הגר"מ פיינשטיין ע"ה, הובאו דבריו בשו"ת משנה הלכות שם ובשו"ת רבבות ויובלות ח"ב סי' רס. הכשרות פ"י הע' קכו בשם הגרש"ז אויערבאך ע"ה. וראה בהרחבה שו"ת דברי פנחס ח"ב סי' נא. וראה וכן דעת רוב רבני חב"ד.

[5] ראה שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' לה. שו"ת משנה הלכות ח"ב סי' שפח. וע"ע בהמצויין בס' הל' בשר בחלב (הופשטטר) פ"ב הע' רלד. וראה גם שו"ת ממלכת כהנים, שער יצחק (הר"י הענדל ע"ה) סי' כט יו"ד אות ב. שם שער בירורי הלכה (הרי"י הענדל שי') סי' נה אות ד-ה.

תשובה:

האוכל מאכלי חלב ורוצה לאכול לאחר מכן בשר, מן הדין אינו צריך להמתין כלל, אלא יכול לאכול בשר מיד, לאחר שינקה את ידיו ויקנח את פיו היטב[1], ואף יכול לאוכלם בסעודה אחת מבלי להפסיק בברכה אחרונה על החלב[2].

אולם המנהג בהרבה תפוצות ישראל וכן מנהג חב"ד - שלא לאכול בשר לאחר חלב באותה סעודה, אלא לברך ברכה אחרונה על החלב, לנקות את השולחן משיירי החלב ולהמתין שעה בין אכילת חלב לאכילת בשר[3]. כן גם מנהג רבים מהספרדים[4], אולם דעת הגר"ע יוסף ע"ה שאין להחמיר בזה לספרדים[5].

[1] טושו"ע יו"ד סי' פט ס"ב.

[2] מג"א או"ח סי' קצו סק"א. סי' תצד סק"ו. משנ"ב סי' קצו סק"ט. סי' תצד סקט"ז.

[3] לפי הזוהר משפטים קכה, א. שיירי כנסת הגדולה סי' תצד. של"ה מס' שבועות ד"ה ההפטרה. כף החיים או"ח סי' קעג סק"ב. יו"ד סי' פט סק"י. וכן מנהג חב"ד – ראה אגרות קודש ח"כ ע' רפט. כפר חב"ד גל' 334 ע' 42. וראה אוצר מנהגי חב"ד, ניסן-סיון, ע' שז ואילך. וש"נ.

[4] ראה שיורי ברכה סי' פט סקי"ג. פרי חדש סק"ו. כף החיים שם. בן איש חי פ' שלח אות טו. ועוד.

[5] ראה בהרחבה שו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' ז. שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' נח. ילקוט יוסף סי' פט סמ"ו ובהערה שם. וש"נ.

תשובה:

חכמים אסרו לאכול חלב מיד לאחר בשר אלא בהפסק, כאשר הדעה המקובלת וההנהגה בפועל היא שיש להמתין שש שעות מסיום אכילת הבשר עד לאכילת החלב.

מאחר ומדובר באיסור חכמים ולאור העובדה שניתן לתת דברים האסורים מדברי חכמים לילדים קטנים, נידונה בפוסקים שאלת ההמתנה בין בשר בחלב לילדים קטנים, כאשר להלכה, תינוקות שטרם הגיעו לגיל שלש מותר להם לאכול חלב מיד לאחר בשר ומסתפקים בשטיפת הפה בלבד. מכאן ואילך יש לחנכם בהדרגה, לפי שעות ההפסקה הנדרשות להם בין ארוחת צהריים לארוחת ערב, עד שבגיל תשע יתחילו להמתין שש שעות.

ילדים קטנים הזקוקים לאכילת מאכלי חלב מסיבה בריאותית – ניתן להאכילם לאחר שעה מאכילת הבשר.

תשובה:

מי שאכל בשרי, ובטרם חלפו שש שעות התחיל לשתות או לאכול חלבי ונזכר שהוא עדיין בתוך שש שעות לאכילת בשר – יפסיק מיד וידיח את פיו היטב.

אך אם טרם התחיל לאכול או לשתות ורק בירך בטעות על חלב או על שאר מאכלים חלביים תוך שש שעות לאכילת הבשר, אזי אם כבר חלפה שעה מאז תום אכילת הבשר – יש להקל לטעום מעט מן החלבי, כדי להינצל מאיסור ברכה לבטלה, ובפרט אם היה זה לאחר אכילת בשר עוף.

תשובה:

מוצרי פרווה הנראים כחלביים או כבשריים, דנו הפוסקים האם ניתן להגישם בסעודה של המין השני, מפני 'מראית העין', שמא יטעו הסועדים ויחשבו שמותר לאכול, חלילה, בשר בחלב.

להלכה, הכלל בזה הוא עד כמה מוכרים ונפוצים מוצרים אלו ועד כמה רגילים להשתמש בהם.

לכן, 'מלבין קפה', גלידות פרווה, לרבות בטעם שוקו ווניל, וכן מרגרינה– מותר להגישם בסעודה בשרית, או לחילופין להגיש שניצל ונקניקיות פרווה וסויה בסעודה חלבית, שכן מוצרים אלו מוכרים וידועים כפרווה או שיש מהם גם מין פרווה.

משנה זהירות צריך לנקוט בחלב שקדים, שפחות נפוץ ומוכר וכן בכל כיו"ב, שאין לשתותו בסעודה בשרית אלא לאחר שמניחים על ידו שקדים או את אריזתו המקורית. אולם נראה שניתן להקל גם בזה, מאחר ש'חלב' סויה נעשה יותר נפוץ ומוכר, כך שאין כל חשש לטעות בהם, אם כי גם אז רצוי להניח על השולחן את האריזה המעידה על היות המאכל פרווה. וכן בכל מקום של ספק – יש לשקול עד כמה נפוץ המאכל כפרווה.

תשובה:

האוכל מאכלי פרווה חריפים (כגון: שום, בצל, צנון, חזרת, פלפלים חריפים, דג מלוח, לימון, ויש אומרים אף מלפפון חמוץ במיוחד) שהתבשלו בסיר בשרי – מותר לאכול מיד אחריהם מאכלי חלב[1].

האוכל בשר ממש, יש המחמירים שלא יאכל לאחר מכן מאכל פרווה חריף שהתבשל בסיר חלבי (באם בישלו בו תבשיל חלבי ב-24 השעות האחרונות) או שנחתך בסכין חלבי (כזה שחותכים בו בדרך כלל דברים חמים) אלא אם כן המתין בינתיים שש שעות[2]. אכן, דעת פוסקים רבים להקל בדבר, וכך המנהג הרווח, שאין לאוכלם יחד אך אין צורך להמתין שש שעות[3].

וכן מאכל פרווה חריף שנחתך בסכין בשרי  – אין לאוכלו יחד עם חלב, אבל מיד לאחריו מותר לאכול חלב[4].

[1] הגהות רעק"א לשו"ע יו"ד סי' פט סק"ד. בית מאיר שם.

[2] יד יהודה סי' פט סק"ה לפי פמ"ג או"ח סי' תצד א"א סק"ה. בדי השולחן סי' פט סק"צ (ושם החמיר אף באינו בן יומו). ס' דבר חריף פ"א ס"ט וסקמ"ד בשם הגרי"ש אלישיב ע"ה. הכשרות פ"י סל"ה.

[3] דעות המקילים בזה הובאו בדרכי תשובה יו"ד סי' פט סקמ"ב, ושכך מנהג העולם. וכ"כ בקובץ מבית לוי יו"ד הל' בשר בחלב ס"ח בשם הגר"ש הלוי וואזנר ע"ה. וראה גם הל' בשר בחלב (הופשטטר) פ"ב הע' קמב (ושם משמע שאף המחמירים בזה למעשה דעתם שהוא רק בתורת חומרא לבד [אבל ראה בדי השולחן שם]). 

[4] הכשרות שם סל"ו. הל' בשר בחלב שם סמ"ט ובהערות שם.

תשובה:

תבשיל פרווה שבושל בסיר בשרי, אף שאין צריך להמתין שש שעות לאחר אכילתו בכדי לאכול מאכלי חלב, ומותר לאוכלו בארוחה חלבית – דעת הרמ"א שאסור לאוכלו יחד עם מאכלי חלב[1], ובוודאי שלא לבשלו מלכתחילה בסיר בשרי על מנת לאוכלו עם חלב.

אכן, לדעת רוב הפוסקים הספרדים מותר לאוכלו עם חלב לכתחילה[2], אם כי אין לבשלו מלכתחילה לשם כך[3]. ולדעת הגר"ע יוסף מותר גם לבשלו מלכתחילה לשם כך[4].

אף לדעת הרמ"א, בדיעבד, אם נתערב המאכל הנ"ל עם חלב - מותר לאוכלו ואין צורך לזרקו[5].

עם זאת, כאשר לא בישלו בסיר זה במשך 24 השעות האחרונות – מותר לאכול את המאכל הפרווה שבושל בו יחד עם מאכלי חלב אף לדעת רמ"א[6], כל זאת בתנאי שאיננו חריף[7]. אולם אסור לכתחילה לבשל מאכל פרווה בסיר זה על מנת לאוכלו עם מאכל חלבי[8]. אך לדעת הספרדים יש להקל בזה[9].

בכל מקרה (גם אם בשלו בשר ב24 השעות האחרונות בכלי זה והמאכל הינו חריף), מותר לאכול אחריו מאכלי חלב ואין צריך להמתין שש שעות.

[1] רמ"א יו"ד סי' פט ס"ג ובש"ך שם סקי"ט. סי' צה ס"ב.

[2] כדעת השו"ע סי' צה ס"א.

[3] ראה פר"ח שם סק"א. כף החיים שם סק"א. זבחי צדק שם סק"ב. בן איש חי פ' קרח ס"א.

[4] שו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' ד.

[5] רמ"א שם ס"ב.

[6] רמ"א שם. וראה ט"ז שם סוסק"ד.

[7] שו"ע ורמ"א שם.

[8] ראה תהלה לדוד יו"ד סי' כ. שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' צז. שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' עז אות ג. שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תלד. וראה הל' בשר בחלב (הופשטטר) פ"ח סכ"ב ובהערות שם שיש להקל בזה בדיעבד ובשעת דחק אף לכתחילה.

[9] בן איש חי שם סי"ג. כף החיים שם סק"ג.

תשובה:

סעודה בשרית שישבו בה שעות ארוכות, כגון סעודת חתונה שהתארכה או התוועדות חסידית, האם לאחר שש שעות מסיום אכילת הבשר ניתן לאכול בה מאכלי חלב?

הנה, עיקר דין ההמתנה בין בשר לחלב, שמקורו בגמרא, לא נקבע לפי משך הזמן שבין אכילת הבשר לחלב, אלא עיקר הכוונה הייתה שלא ייאכלו באותה הסעודה כי אם בסעודה אחרת, ואת שיעור הזמן שבין סעודה לרעותה במהלך היום שיערו חכמים בשש שעות, כפי הדעה המקובלת. זמן ההמתנה מחושב מסיום אכילת הבשר ולא מסיום הסעודה והברכה האחרונה.

אך כל זאת בתנאי שאכן הסעודות נפרדות, דהיינו שסיימו את הסעודה הראשונה ובירכו ברכה אחרונה ולאחר זמן סעדו שוב. ולכן סעודה בשרית שהתארכה ועברו שש שעות מסיום אכילת הבשר - אין להתיר בה מאכלי חלב אלא לאחר ברכה אחרונה.

תשובה:

האוכל בשר בהמה, חיה או עוף[1], בין אם אכלם בעצמם ובין אם אכל תבשיל שנתבשל עם אחד מהם[2], ואפילו מרק בשר או עוף צח וצלול[3] – אסור באכילת חלב ומוצריו למשך שש שעות שלימות[4] מאז סיום אכילתם[5]. כמו כן, עליו לסיים את הארוחה הבשרית באמירת ברכה אחרונה[6].

הסיבה להמתנה ארוכה זו היא משני טעמים: 1) מחשש לסיבי הבשר הנשארים בין השיניים והשפעתם נמשכת עד שש שעות[7]. 2) שומן הבשר נשאר על פני הלוע ודרכי העיכול העליונות במשך שש שעות[8]. למעשה, חוששים לשני הטעמים, ולכן אפילו אם רק לעס בשר ומיד פלט אותו, עליו להמתין שש שעות, ומאידך גם אם שתה מרק בשרי צלול - ממתין שש שעות.

[1] שו"ע יו"ד סי' פט ס"א.

[2] רמ"א שם. וראה בית יוסף לאו"ח סי' קעג סוד"ה מים וכו'. בן איש חי (ב) שלח, ט ושו"ת דברי יואל פ"א סמ"ה.

[3] שם.

[4] שו"ע שם. דרכי תשובה שם ס"ו בשם החמודי דניאל.

[5] דגול מרבבה שם על דברי הש"ך סק"ג. דרכי תשובה ס"ד. כף החיים ס"ט.

[6] ש"ך ליו"ד שם ס"ה בשם הרש"ל.

[7] ראה טור יו"ד סי' פט והיא שיטת הרמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ט סכ"ח.

[8] טור שם ע"פ רש"י לחולין קה ע"א ד"ה אסור וכו'.

תשובה:

אדם שאכל מאכלי בשר וצריך להמתין שש שעות בכדי לאכול מאכלי חלב, רשאי להסב ליד חברו האוכל מאכלי חלב. אך טוב שיניח לפניו מאכל פרווה המותר לו באכילה, כדי שבאם ירצה לאכול תהיה 'פת בסלו'[1]. והוא הדין שיכול לאכול לבדו, על שולחן שמונחים עליו מאכלי חלב.

כמו כן, אם במהלך זמן זה רוצה לבשל מאכלים חלביים – הדבר מותר, ואין חוששים שמא יבוא לטעום מהם. אמנם בתבשילים חלביים שהדרך לטעום מהם תוך כדי הבישול – ראוי להחמיר ולא לבשלם כשהוא אסור באכילת חלב[2].

[1] שיורי ברכה להחיד"א ליו"ד סי' פח ס"ח. ערוך השולחן סי"א. ראה שו"ת יבי"א ח"ו יו"ד סי' ח ס"ה.

[2] יד אפרים על שו"ע שם. וכן כתב בספר חזו"ע ח"ב עמ' נו.

תשובה:

אסרו חכמים[1] לאכול מאכלי חלב על שולחן שמונחים עליו, או אוכלים עליו באותה שעה מאכלי בשר וכן להיפך, שמא יבואו לאוכלם יחד, ואין בכך כל הבדל אם הבשר הוא של בהמה או של חיה או עוף. באם שכחו והניחו את שני המינים על שולחן אחד, יש להסיר מיד את המין השני[2].

במידה ובכל זאת רוצים שני סועדים לאכול על שולחן אחד זה בשר וזה חלב, ויש היכרות ביניהם, חובה שיניחו ביניהם דבר מה להיכר, כגון: מפה שונה לכל אחד[3] או לפחות שאחד מהם יאכל על גבי מפה והשני לא, או שיניחו ביניהם כלי או חפץ גבוה יחסית[4] שאין דרכו להיות מונח בדרך כלל על השולחן (לא מלחייה/מפית וכדומה) כתזכורת, או שישבו במרחק ניכר אחד מהשני[5], שלא תהיה להם גישה זה למאכליו של זה.

גם בהתקיים אחד מהתנאים הללו, יקפידו שלא לאכול מאותו הלחם ושלא להשתמש באותה מלחייה המונחים על השולחן[6].

[1] שו"ע יו"ד סי' פח ס"א. ש"ך ס"ב. דרכי תשובה שם.

[2] יד אברהם על גליון שו"ע ליו"ד שם ד"ה אסור וכו'.

[3] שו"ע ודרכי תשובה שם.

[4] רמ"א שם. כף החיים סכ"ו.

[5] פתחי תשובה ליו"ד סי' פח ס"ג.

[6] שו"ע יו"ד שם ס"ב.

תשובה:

מפת שולחן שהיו מונחים עליה מאכלים באופן ישיר ללא הפסק, אסור[1] לאכול מאכלי חלב על אותה מפה שנאכלו עליה מאכלי בשר וכן להיפך. אמנם, אם לא נגעו בה ישירות[2] אלא היו על גבי קערה או צלחת – אין בכך כל בעיה.

לכך מומלץ שיהיו בבית מפות נפרדות ומזוהות לחלבי ולבשרי. במידה והמפה אטומה[3] אף ניתן להשתמש באותה מפה משני צידיה, האחד – לבשרי, ומהעבר השני – לחלבי.

יש הנזהרים שלא להגיש בסעודה חלבית מאכלי פרווה, כגון סלטים ומאפים, שהוגשו בסעודה בשרית ולהיפך. אם כי יש להבדיל בין סלטים וממרחים הנאכלים בכפית נפרדת שבאמצעותה מעבירים אל צלחת הסועד, שבהם אין לחשוש שמא נגעה הכפית במאכלים, ומותרים באכילה בסעודה אחרת.

[1] שו"ע יו"ד סי' פט ס"ד.

[2] שו"ת רדב"ז המובא בפתחי תשובה ס"ד.

[3] זר השולחן שם סמ"ז.

תשובה:

חובת ההפרדה בין חלב לבשר מחייבת הפרדה מוחלטת בין מאכלי הבשר למאכלי החלב, בעיקר על שולחן האכילה, אך לא רק.

יש להיזהר שמאכלי הבשר והחלב לא יגעו זה בזה כלל, ועל כן אין להניחם יחד על גבי השיש או באותו המדף במקרר או בארון, ללא הפרדה ביניהם כנדרש, אלא אם כן הם סגורים ועטופים כראוי, ומפני זה יש להיזהר לעטוף את המאכלים, בפרט אם הם לחים, שמנוניים או נמסים.

מוצרים שרגילים לשטפם במים או לקלפם בטרם הכנתם לאכילה, כגון: ירקות או פירות, דגים או בשר – מותר, בשעת צורך, להניחם יחד עם מאכלי חלב או בשר קרים, שכן גם אם יגעו זה בזה, הרי בכל מקרה מדיחים או מקלפים אותם לפני השימוש.

מאידך, מוצרים שאינם עטופים ואין דרכם להישטף ולהתקלף, כגון מיני מאפה, אסור להניחם יחד עם מאכלי חלב או בשר, אפילו אם מתכוננים להדיחם, שמא ישכח ויבוא לידי איסור.

תשובה:

חובת ההפרדה בין חלב לבשר, מחייבת תכנון מתאים בנוגע לקניית והתקנת השיש והכיורים, תנור האפייה ושאר מרכיבי המטבח ואביזריו, בנוסף לידיעת ההנחיות המתאימות לאופן השימוש בכל אלו כדין.

ההקפדה על הפרדה זו, מחייבת – על פי מנהג ישראל - גם רכישת מערכות נפרדות של כלים לבישול, אפייה, טיגון והגשה, כאשר כל סוג מזוהה בצבע או בסימן מיוחד ומאוחסן בנפרד ואף מנוקה באמצעים ובתהליך המבטיחים שלא יתערבב מין אחד במשנהו.

כך גם בנוגע למפות השולחן, המלחיות, וכן נזהרים בלחם, שכיכר לחם שהיה על השולחן בסעודה בשרית, לא אוכלים ממנו בסעודה חלבית ולהיפך, וגם בלחמים המאוחסנים בשקית יש לנקוט במשנה זהירות, ולכך מומלץ להביא מראש לסעודה את פרוסות הלחם הנדרשות לסעודה בלבד.

תשובה:

דגים וחלב מותרים בבישול או באכילה יחד ואין בהם שום איסור[1]. אולם ה'בית יוסף'[2] כתב שיש לאסור אכילת דגים על חלב מפני הסכנה, אך גם לנוהגים להקפיד על כך, פוסקים רבו כתבו כי יש להבחין בין אכילת דגים עם חלב וגבינה לאכילתם עם חמאה, שהיא שומנית, ובה ניתן להקל. וכך גם דעת הרבי לפי הנהגת הרבי ה'צמח צדק', שהיה מערב שמנת בחלב ואוכל עם דגים[3].

בהתאם לכך, יש לדון באכילת פיצה עם טונה או אנשובי; לדעת המחמירים באכילת דגים עם חלב, אין אוכלים גבינה צהובה וכן פיצה עם טונה או דג אחר, ובהתאם לכך לא מאשרים זאת בפיצריות שעומדות תחת כשרות מהודרת. אך לאור האמור לעיל, שניתן לערב שומן בחלב, אף לשיטת המחמירים ניתן היה להקל בגבינה צהובה, מאחר שיש בה ריכוז גבוה של שומן, אך כנראה לא הקלו בה, מאחר שאינה שומנית כמו החמאה, בה ניתן אף לטגן דבר מאכל. אכן מהנהגת הרבי ה'צמח צדק', שהיה מערב חלב ממש בחמאה ושמנת וכיו"ב, ניתן ללמוד שדי שמעורב אחוז מסוים של שומן בחלב כדי להתירו באכילה עם דגים, וממילא ניתן להקל באכילת גבינה צהובה עם דגים.

ברם, מאחר שרבים מחמירים בדבר, כאמור, הרי שהמוכרים פיצה עם טונה ואנשובי עליהם ליידע את הציבור על כך.

[1] שו"ע יו"ד סי' פז ס"ג, כהכרעת הש"ך.

[2] שם.

[3] ראה רשימות, חוב' קפה עמ' 397.

תשובה:

דגים וחלב מותרים בבישול או באכילה יחד ואין בהם שום איסור[1]. אולם ה'בית יוסף'[2] כתב שיש לאסור אכילת דגים עם חלב מפני הסכנה.

נחלקו הפוסקים[3] בהבנת דבריו, מאחר שיש שהחשיבו את הדברים ל'פליטת הקולמוס' ולא לפסק מכוון. בהתאם לזאת, גם חלוקים המנהגים בהקפדה או באי הקפדה על אכילת דגים עם חלב.

ברם, יש מהפוסקים שכתבו שבין אם נקבל את פסיקה זו ובין אם לא - מבחינה רפואית יש להבחין ולהבדיל בין אכילת דגים עם חלב וגבינה לאכילתם עם חמאה, שהיא שומנית, וניתן להקל בה, מאחר שהשומן פותר את החשש לסכנה העשוי להיות בחיבור דגים וחלב, וממילא הוא הדין גם כאשר מערבים חלב עם שומן דגים.

לאור זאת, כתב הרבי ה'צמח צדק'[4], שניתן לערב בכל מאכל חלבי מעט שמנת או חמאה ולאוכלו עם דגים.

[1] שו"ע יו"ד סי' פז ס"ג, כהכרעת הש"ך.

[2] שם.

[3] ראה פתחי תשובה ליו"ד ס' פז ס"ט. ראה כף החיים שם, סכ"ד ע"פ תשובת רבנו בחיי פרשת משפטים. וכן ראה שו"ת יחו"ד סי' ו סמ"ח.

[4] ראה רשימות, חוב' קפה עמ' 397.

תשובה:

תערובת בשר בחלב שאסורה מן התורה, אסורה מלבד בבישול ובאכילה – גם בהנאה[1]. להנאה צורות שונות, ובהתאם לזה דנו הפוסקים מהי אותה הנאה שנאסרה מבשר בחלב.

מצד איסור ההנאה, אסור למכור את התערובת לגויים וליהנות מדמי האיסור. אפילו לתת אותה בחינם לגויים שיאכלו ממנה אי אפשר, מאחר וסוף סוף הבעלים נהנה מכך שהמאכל לא הלך לאיבוד. כך גם אין לתנה בפני בעלי חיים שברשותו, ולדעת פוסקים רבים אף לא בפני בעלי חיים של הפקר[2].

לכן למעשה, יש לקבור את התערובת, או להשליכה לבית-הכיסא או לנהר[3], שכך לא תגיע ממנה שום אפשרות של הנאה. מסיבה זו גם שריפתה לא תועיל, שכן האפר יישאר אסור בהנאה[4].

[1] טושו"ע יו"ד סי' פז ס"א.

[2] איסור והיתר כלל כא דין יב. ט"ז סי' צד סק"ד. פר"ח שם סק"י. מג"א או"ח סי' תמח סק"ט. ילקוט יוסף סי' פז סל"ג.

[3] איסור והיתר כלל כא דין יג. פרי מגדים פתיחה להל' בשר בחלב.

[4] תמורה פ"ז מ"ד ומ"ו. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ט ה"א.

תשובה:

תערובת בשר בחלב האסורה מן התורה היא רק בבשר בהמה בלבד, אבל תערובת בשר חיה או עוף עם חלב מותרת מן התורה ואינה אסורה אלא מדרבנן[1].

טעם האיסור הוא, משום שגם בשר חיה ועוף נקראים בשר, וחששו שאם יתירו זאת, יבואו לידי מכשול באיסור בשר בהמה בחלב[2].

אכן, איסור זה של תערובת חיה ועוף בחלב, הינו דווקא באכילה ולא בבישול ובהנאה, ככל איסורי בשר בחלב שמדרבנן[3].

נחלקו הפוסקים אם אין בבישול עוף בחלב איסור לכתחילה, מצד מראית עין, שלא יטעו הרואים שמבשל בשר בהמה בחלב, ופוסקים רבים נטו להחמיר בזה[4], ולכן יש לאסור אם אין הדבר ניכר שהוא בשר עוף[5]. והמיקל בזה, ובפרט לצורך רפואי, כגון בישול במעבדה לצורך מחקר רפואי – יש לו על מי לסמוך[6].

[1] טושו"ע יו"ד סי' פז ס"ג.

[2] ראה חולין קד, א-ב.

[3] טושו"ע שם.

[4] וכדעת רמ"א שם ס"ד וט"ז ש"ך שם [שכן נראה גם מדברי השו"ע], דלא כב"ח. וכן פסק הבן איש חי פרשת בהעלותך אות ו שהמחמיר בזה תבוא עליו ברכה. ובשו"ת תבואת שמש (להגר"ש משאש ע"ה) סי' פז ס"ד ד"ה אלא פסק להחמיר בזה.

[5] לפי רמ"א שם.

[6] ראה בהרחבה ילקוט יוסף שם הע' יז שציין לרבים שהקילו בזה לכתחילה והכריע כן להלכה.

תשובה:

איסור אכילה והנאה מתערובת בשר בחלב מן התורה הוא רק כאשר הבשר והחלב התבשלו יחד. אבל אם לא התבשלו, אלא התערבבו בדרך אחרת, כגון באמצעות 'כבישה' או 'מליחה', אינם אסורים אלא מדרבנן[1].

כמו כן, קיימים עוד סוגי בישול, שנחלקו בהם הפוסקים האם נחשבים לבישול ממש. כגון:

כלי ראשון - תערובת בכלי שהוסר מן האש והוא חם בשיעור 'יד סולדת בו' - נחשבת כבישול, אף שאין זו דרך בישול הרגילה[2].

עירוי רותחין - שפך חלב רותח מכלי ראשון חלבי על בשר (או להיפך) - נחשב לבישול, אך בדיעבד מותר בהנאה[3]. ולכן יש להיזהר, באם יש מאכל חלבי באשפה שטרם נפגם אין לשפוך עליו שיירי תבשיל של בשר בקר ישירות מן הסיר הרותח, שלא יכשל בבישול בשר בחלב[4].

צליה ואפייה – מאכל חלבי או בשרי שנצלה או נאפה ללא משקה יחד עם המין השני, נחלקו הפוסקים האם נחשב לבישול[5], ולכן לכתחילה יש להחמיר בדבר, ובדיעבד יש לפנות לרב, אן יש מקום להקל בדבר[6]. וכן הדין לענין בשר וחלב שטוגנו יחד[7].

[1] שו"ע שם וש"ך ס"א. רמ"א יו"ד סי' קה ס"א.

[2] ילקוט יוסף סי' פז ס"ט לפי טושו"ע או"ח סי' שיח ס"ט.

[3] ראה טושו"ע או"ח שם ס"י ובט"ז שם סקט"ז. ילקוט יוסף שם ס"י.

[4] ילקוט יוסף סי' פז סכ"ה. הל' בשר בחלב (הופשטטר) פ"א ענף ו סל"ד.

[5] מהאוסרים: פרי חדש סי' פז סק"ב. כרתי ופלתי שם סק"ב. פרי מגדים שם משבצות זהב סק"א. מהמתירים: חוות דעת שם ביאורים סק"א. פרי תואר שם סק"ג. ערוך השולחן שם סקי"א.

[6] שכן אף שככלל נהגו להחמיר, יש מקום להקל בזה בשעת הדחק או במקום ספק – ראה כף החיים שם סקנ"ג. שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קה. ילקוט יוסף שם סי"ג-ד.

[7] שגם בזה נחלקו הפוסקים; מהאוסרים: הפרי חדש והכרתי ופלתי שם. יד יהודה שם פיה"א סק"א ופיה"ק סק"ב. ועוד. ומהמתירים: מנחת יעקב סולת למנחה כלל פה. מהר"ם שיף חולין קיז, ב. הובאו בפמ"ג שם. ולענין הפסק למעשה ראה בהמצויין בהערה הקודמת.