חילוקי המנהגים בזה והכרעת כ"ק אדמו"ר באגרות קודש
א. אודות ל"ג בעומר, כתב אדה"ז בשולחנו (סי' תצג ס"ה), שכיון "שבאותו יום מתו האחרונים של הכ"ד אלף [מתלמידי ר' עקיבא], לפיכך נוהגין קצת להרבות בשמחה ביום זה ואין אומרים בו תחנון, לפי שבו ביום פסקו למות. ואף שמתו מקצת מהם ביום זה, מ"מ, הרי לענין אבילות יום האחרון אנו אומרים מקצת היום ככולו, כמ"ש ביו"ד סי' שצ"ה, לפיכך כשנוהג אבילות שעה אחת או פחות ביום ל"ג, דהיינו שמונע מלהסתפר עד לאחר שהאיר היום בל"ג – די בכך, ומותר לו להסתפר בל"ג לאחר שעברו משהו מהיום ולישא בו אשה . .
"ומ"מ, אפילו בל"ג עצמו, יזהר שלא להסתפר קודם אור היום, לפי שאין אומרים אלא מקצת היום ככולו, אבל לילה, אפילו כולה – אינה ככל היום, ולא פסקה אבילות עד למחר ביום ולכן אומרים תחנון בתפלת המנחה של ערב ל"ג".
היינו, שהא ד"נוהגין קצת להרבות בשמחה ביום זה" – היינו רק משהאיר היום, אבל בליל ל"ג בעומר נוהגים כל מנהגי האבלות וכן אומרים תחנון בתפלת המנחה דערב ל"ג בעומר.
אך מאידך, מביא ש"יש מקומות נוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג, לפי שסומכין שבתחלת ליל ל"ג פסקו האבילות, ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו, כמו שאין אומרים במנחה שלפני שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון, שלילם כיומם. ולפי מנהגם מותרים ג"כ להסתפר ולישא בליל ל"ג (שלפי דבריהם אין נוהגין אבילות אלא ל"ב יום)".
והנה, אין בדברים אלו הכרעה ברורה כיצד יש לנהוג למעשה[1]. ולאור זאת הורה כ"ק אדמו"ר שלא לערוך נישואין בליל ל"ג בעומר, "מפני החילוקי דעות שיש בזה", וגם כשל"ג בעומר חל ביום ו', היתה דעתו לערוך החתונה ביום ו' עצמו ולא בליל אור ליום ו'[2] (ממכתב ד' ניסן תשי"ד – אגרות קודש ח"ח ע' שיח). ועד"ז לענין תספורת ראשונה (אפשערעניש), אשר "טוב יותר להתחיל התספורת ביום ל"ג בעומר, והסעודה וההתוועדות אפשר להמשיכה גם בלילה שלאח"ז" (ממכתב י"א אייר תשי"ט – שלחן מנחם ח"ג סי' רס (ע' לז)).
האם ניתן ללמוד מהכרעת רבינו הזקן בסידורו
ב. יש שהקשו (ראה אוצר מנהגי חב"ד ניסן-סיון סו"ע רפד) על הכרעתו הנז' של כ"ק אדמו"ר, שאכן אדה"ז הכריע בדבר בסידורו (לפני למנצח יענך), שהביא "מנהג ספרד" שאין אומרים תחנון בערב ל"ג בעומר, ומאחר שבשו"ע תלה בזה חילוקי המנהגים, שהאומרים תחנון בערב ל"ג בעומר נוהגין שמחה רק משהאיר היום ואילו מי שאין אומרים תחנון גם בערב ל"ג בעומר – נוהגים שמחה כבר מליל ל"ג בעומר, כך שההכרעה שלא לומר תחנון בערב ל"ג בעומר כמוה כהכרעה כפי ה"יש מקומות נוהגין" "שלפי דבריהם אין נוהגין אבילות אלא ל"ב יום".
ואכן, מצינו שכ"ק אדמו"ר בעצמו נתייחס להכרעה זו בשיחת קודשו בל"ג בעומר תשל"ז (שיחות קודש תשל"ז ח"א ע' 703) ואמר בצורה ברורה כי ההכרעה היא כפי שכתב אדה"ז בסידורו, שהוא משנה אחרונה שלו (ראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' יח אות ד. שו"ת דברי נחמיה או"ח סי' כא. שער הכולל פ"א ס"א), ומשמע מזה שכל ענייני השמחה בל"ג בעומר אכן מתחילים כבר מהלילה.
והביא לכך כמה נפק"מ, וביניהם, לגבי ל"ג בעומר החל ביום ו', שע"פ רוב עורכים את החתונות באמצע היום או לפנות ערב ולא בלילה שלפניו, שלפי ההכרעה בסידור יוצא שאכן יכולים לערוך החתונה בליל ל"ג בעומר. ע"ש.
ומכאן הוכיחו (בשלחן מנחם ח"ג סי' רס (ע' לה הע' טו). התקשרות גל' תתקעט ע' 14 הע' 1. ועוד) שכ"ק אדמו"ר חזר בו בשיחה זו מהוראתו דלעיל לערוך החתונה רק ביום ל"ג בעצמו, ודעתו שאכן ניתן לערוך החתונה גם בליל ל"ג בעומר וה"ה לכל ענייני שמחה[3].
כ"ק אדמו"ר באגרות קודש אינו מתייחס להכרעה בסידור
ג. אמנם כאן מקום לדון, דלכאורה, אם אכן זו היא הכרעת אדה"ז בסידורו בפשיטות והדר ביה ממ"ש בשולחנו, מדוע לא הכריע כן כ"ק אדמו"ר כבר במכתבו משנת תשי"ד, שניתן לערוך החתונה כבר בליל ל"ג בעומר. וצ"ב.
ואף כי גם בשיחה זו עצמה מדבר כ"ק אדמו"ר אודות עריכת חתונות בערב ל"ג בעומר, שע"פ רוב אין עורכים אז חתונות אלא רק בל"ג בעומר עצמו, הרי שמהרצאת דבריו נראה שיש לשנות מנהג זה לפי הכרעת אדה"ז בסידורו וניתן למעשה לערוך חתונות גם בערב ל"ג בעומר [ואכן כך הבין בדובר שלום על שוע"ר סי' תצג הע' 299], ובפרט כשל"ג בעומר חל בערב שבת, שמאחר שבעריכת סעודות בערב שבת יש בעיה הלכתית (כמבואר בשו"ע אדה"ז סי' רמט ס"ו-ז), מוטב לעורכם אז – בליל אור ליום ו'.
שיחת כ"ק אדמו"ר בשנת תשד"מ
ד. וביותר תמוה, דהנה בשיחת ש"פ בחוקותי, ערב ל"ג בעומר תשד"מ (תורת מנחם תשד"מ ח"ג ע' 1713) אמר כ"ק אדמו"ר שלפי דברי אדה"ז בסידור, "מובן שהענין דל"ג בעומר מתחיל כבר מזמן תפלת המנחה ביום שלפניו (לאחרי חצות היום), שלכן אין אומרים בו תחנון. ואע"פ שישנם חילוקי דרגות בדבר – ערב ל"ג בעומר בזמן מנחה, ליל ל"ג בעומר ויום ל"ג בעומר, וכפי שמצינו בהלכה [סי' תצג שם] שישנם עניינים שאינם אפי' בליל ל"ג בעומר כי אם ביומו (ועאכו"כ שאינם בערב ל"ג בעומר – מ"מ, כבר במנחת ערב ל"ג בעומר מתחילים העניינים הקשורים עם ל"ג בעומר, ובפשטות: הסיבה לכך שאין אומרים בו תחנון היא – מפני שמחתו של רשב"י (ל"ג בעומר)". ע"ש.
ולכאורה הוא פלא, כיצד יאמר מחד דקיי"ל שאין אומרים תחנון במנחה דערב ל"ג בעומר, שזהו כפי הדעה הב' בשוע"ר סי' תצג, "שלפי דבריהם אין נוהגין אבילות אלא ל"ב יום", ויחד עם זה יאמר "שישנם [בהלכה] חילוקי דרגות בדבר – ערב ל"ג בעומר בזמן מנחה, ליל ל"ג בעומר ויום ל"ג בעומר", אשר זהו רק לפי הדעה הא', שאכן יש ל"ג ימי אבילות "ולכן אומרים תחנון בתפלת המנחה של ערב ל"ג". ומשמע מכך, שלמעשה לענין מנהגי אבילות מחמירים כפי הדעה הא' שבשו"ע אדה"ז, ורק לענין אמירת תחנון בלבד נהגינן למעשה כהמבואר בסידור, אך לא מטעם דקיי"ל כהדעה הב'. וצ"ב.
"מנהג ספרד" בענין תחנון שבסידור אדה"ז
ה. ויש לומר שהחילוק בין דברי כ"ק אדמו"ר בשיחה בתשל"ז לשיחה בתשד"מ נעוץ בצורת היחס לדברי אדה"ז בסידורו אודות מנהג אי אמירת תחנון בערב ל"ג בעומר, כפי שבא לידי ביטוי בשתי השיחות:
בשיחה בתשל"ז מבאר כ"ק אדמו"ר את טעם ההכרעה כהסידור, שהסידור הוא דבר השווה לכל נפש, וכידוע שהיחס לפסקי הסידור לגבי השו"ע הוא באופן של "הלכתא כבתראי", וכפי שהוא בנוגע לכו"כ חילוקי דינים שבין השו"ע לסידור, כך גם בנדו"ד, נמצא שסוכ"ס הכריע אדה"ז שענייני ל"ג בעומר מתחילים כבר מהערב, שלכן אין אומרים בו תחנון.
מאידך, בשיחה בתשד"מ מוסיף ומבאר מה שאדה"ז מביא הדברים בסידורו כ"מנהג ספרד", אשר "ידועה השקו"ט [ראה קצות השלחן סי' כד ס"ח ובבדי השלחן סק"ל] בזה שאדה"ז מביא בסידורו השווה לכל נפש ענין הקשור עם 'מנהג ספרד' (ולא אשכנז), היינו, שלמרות שזהו 'מנהג ספרד', מ"מ, כדאי ונכון שגם האשכנזים ינהגו בזה" כו'. ע"ש.
וכד דייקת יש כאן התייחסויות שונות לפיסקא זו שהביאה אדה"ז בסידורו כ"מנהג ספרד";
בשיחה בתשל"ז מתייחס כ"ק אדמו"ר לדבריו אודות אי אמירת תחנון בל"ג בעומר כמרבית חילוקי הדינים שבין השו"ע לסידור, שבסידור חזר בו אדה"ז מדעתו בשו"ע והכריע באו"א, ובנדו"ד – למרות שבשו"ע שלא הכריע בין השיטות אודות אי אמירת תחנון ושאר ענייני שמחה בערב ל"ג בעומר, הרי שבסידור הכריע כהדעה הב', שאכן אין אומרים תחנון בערב ל"ג בעומר ומכך ניתן ללמוד גם לשאר ענייני שמחה.
אולם בשיחה בתשד"מ, נראה כי המובא בסידור כ"מנהג ספרד" אינו לשם חזרה מדבריו בשו"ע אלא שלמרות ההכרעות בשו"ע, אשר כבודם במקומם מונח, הנה בענין זה דאי אמירת תחנון "כדאי ונכון שגם האשכנזים ינהגו בזה".
ומכאן באה הנפק"מ ההלכתית בין שני הביאורים, שבשיחה בתשל"ז, כיון שסבר שאדה"ז בא בסידור (בניגוד לשו"ע שלא הכריע בין ב' הדעות ו)להכריע כהדעה הב', שאין אומרים תחנון כבר מערב ל"ג בעומר, הרי שה"ה גם לשאר ענייני שמחה, כיון "שלפי דבריהם אין נוהגין אבילות אלא ל"ב יום".
משא"כ בשיחה בתשד"מ סבר כ"ק אדמו"ר שהכרעת אדה"ז בסידור אינה חזרה מדעתו בשו"ע אלא רק הוראה לאמץ את מנהג ספרד שלא לומר תחנון כבר מערב ל"ג בעומר, שכנראה לדעתו בסידור אין בכך סתירה לשאר ענייני שמחה, בהם עדיין צריכים להחמיר ולהתחיל בהם רק משהאיר היום, כיון שלא הכריע בין השיטות בענין זה.
שני טעמים לשמחה בל"ג בעומר
ו. ולכאורה סיבת החילוק – שהובא גם במחצית השקל (סי' תצג סק"ג) – היא, כמובא בדברי כ"ק אדמו"ר עצמו שם, ש"הסיבה לכך שאין אומרים בו תחנון [למרות שעדיין נוהגים במנהגי אבילות מצד החומרא כהדעה הא'] היא – מפני שמחתו של רשב"י",
דהנה בטעם השמחה בל"ג בעומר נאמרו ב' טעמים:
א) הטעם ההלכתי, המובא גם בשוע"ר, שכיון "שבאותו יום מתו האחרונים של הכ"ד אלף [מתלמידי ר' עקיבא], לפיכך נוהגין קצת להרבות בשמחה ביום זה"[4].
ב) הטעם הפנימי (כפי שמובא בפרי עץ חיים שער ספירת העומר פ"ז. משנת חסידים מס' אייר פ"ו מ"ו. וראה עוד לקוטי שיחות ח"ג ע' 1002 בהערות) שהוא יום הילולא של רשב"י, אשר ציוה לשמוח ביום זה.
ועפ"ז נראה מדברי כ"ק אדמו"ר, שהאמור בהלכה אודות החילוק בענייני השמחה בל"ג בעומר הוא רק לפי הטעם הא', שיש אכן דיון מתי נפסקת האבילות על תלמידי ר' עקיבא. אבל מצד הטעם הב', שהוא יום שמחתו של רשב"י, הרי עכ"פ כבר מערב ל"ג בעומר לא ניתן לומר עליו שהוא "יום צרה" ולכן עכ"פ אין אומרים בו תחנון.
תיווך המובאות דלעיל משיחות ואגרות כ"ק אדמו"ר
ז. נמצא, איפוא, שבשיחה בתשד"מ רק החזיק וקיים כ"ק אדמו"ר הוראתו שבמכתביו בשנים הראשונות, שלמעשה אין עורכים תספורת ונישואין בערב ל"ג בעומר בשל אי ההכרעה בשוע"ר בין ב' הדעות בזה, אלא שבתשד"מ ניתוסף שזהו למרות שבסידורו הכריע אדה"ז שאין אומרים תחנון כבר מערב ל"ג בעומר.
וי"ל יתירה מזו, דיתכן שאין להנחה זו סתירה מהשיחה בתשל"ז, שכן למרות שרוצה ללמוד שם מההכרעה בסידור אודות אי אמירת תחנון גם לשאר עניני שמחה, הרי מ"מ הדברים שם לא באים בצורה החלטית ופסיקה ברורה, אלא רק לשם דיון בהשלכות שניתן להסיק לכאורה ממנהג זה, ונראה כי עדיין יש מקום לדון בזה, וכפי שמעודד שם כ"ק אדמו"ר מיד בהמשך השיחה את העיסוק בבירור הלכה ומעלתו, מה שמורה שהדברים שם לא באו להלכה ולמעשה כי אם לעורר את הדיון בנושא בלבד.
כך שלענין מעשה נותרה הפסיקה הראשונית הברורה שבאגרות קודש – להחמיר, לצד הדיון סביב הכרעת אדה"ז בסידורו בשיחה בתשל"ז, ותיווך הדברים לכאורה – בשיחה בתשד"מ, שמכ"ז עולה כי אף שלענין אמירת תחנון יש לנהוג כמנהג ספרד שאין אומרים תחנון כבר מערב ל"ג בעומר, בשל היותו יום שמחתו דרשב"י, אך מאידך אין עורכים שמחות, להחמיר כהדעה הא' בשו"ע שרק משהאיר היום דל"ג בעומר יש להרבות בו קצת בשמחה על כך שביום זה פסקו תלמידי ר' עקיבא מלמות (ואף שכל היום הוא יום שמחתו דרשב"י – כבר מהלילה – הרי כבר כתב כ"ק אדמו"ר שם שיש כמה דרגות בשמחה, כנ"ל).
שיחת כ"ק אדמו"ר בשנת תשמ"ט
ח. אך דא עקא, לאחר כתיבת הדברים חזיתי להמובא בתורת מנחם תשמ"ט (ח"ג ע' 178), משיחות ליל ל"ג בעומר ומוצאו, אודות מנהג ישראל להוסיף שמחה בל"ג בעומר ואף לערוך בו חתונות, שהוסיף כ"ק אדמו"ר: "וכן בנדו"ד, שבל"ג בעומר זה עושים כאן חתונה, ולא רק חתונה אחת, אלא שתי חתונות, 'כפלים לתושיה', ולכן מקצרים הדיבור בכמות" כו',
וראה בהע' 61 שם מהמו"ל: "בליל ל"ג היתה שיחה קצרה, ועיקר אריכות הדברים היתה בהשיחה דמוצאי ל"ג בעומר". ומהרצאת הדברים עולה, כי החתונות נאמרו בזמן אמירת השיחה הקצרה – בליל ל"ג בעומר. מה שאכן מחזיר אותנו לדברי כ"ק אדמו"ר בתשל"ז, שלפי הכרעת כ"ק אדמו"ר בסידורו בענין תחנון בערב ל"ג בעומר, יש להסיק מכך שהכריע לגמרי כהדעה הב' בשו"ע, שהחל מליל ל"ג בעומר כבר ניתן לערוך שמחות. ועתה ראיתי שגם בהתקשרות (גל' א'לד ע' 14 הע' 8) כתבו שכך צ"ל המנהג ע"פ "מעשה רב" זה.
וצ"ב תיווך הדברים, שעד כאן עולה תמונה קצת תמוהה, שבשנים הראשונות הורה כ"ק אדמו"ר באגרות קודש להחמיר ולא לערוך שמחות בערב ל"ג בעומר, בשיחה בתשל"ז חזר בו והוכיח מסידור אדה"ז כי הכריע שלא לומר תחנון בערב ל"ג בעומר וממילא ניתן לערוך אז גם שמחות כביום ל"ג בעומר עצמו, בשיחה בתשד"מ שוב חזר בו וחילק בין אי אמירת תחנון לשאר ענייני שמחה, ובשיחה בתשמ"ט העלה על נס את החתונות שנערכו בליל ל"ג בעומר.
בין שקלא וטריא להלכה למעשה
ט. והצעתי הדברים הללו לפני הגה"ח הרב יוסף שמחה גינזבורג שליט"א, והשיבני: "על פניו – במסגרת דיון אומרים כל מיני סברות, גם כאלה שאינן מסקנות להלכה (וראה למשל בקשר לאמירת [משנת "כל ישראל" ומשנת "רבי חנניה בן עקשיה" בין] ב' פרקי אבות, בהתקשרות תתקצ"ו הע' 17), וכשהדברים קורים למעשה יש התייחסות אחרת, ושם אפשר לומר 'מעשה רב' ו'משנה אחרונה'".
כלומר, בנדו"ד – הדיון הנוגע למעשה הוא החילוק בין דעת כ"ק אדמו"ר באגרות קודש משנת תשי"ד לבין דבריו בשיחת ל"ג בעומר תשמ"ט, שרק במקומות אלו התייחס כ"ק אדמו"ר לדברים כהלכה למעשה, משא"כ בשיחות בשנת תשל"ז ותשד"מ, אז רק הועלו סברות לכאן וכאן אך לא מסקנות הלכתיות. ומאחר שבמכתב בתשי"ד פסק להחמיר ולערוך החתונה ביום ל"ג בעומר, הרי זו היתה משנה ראשונה, ואילו המשנה אחרונה היא המעשה רב, בדברו בשיחת ל"ג בעומר תשמ"ט אודות מעלת עריכת חתונות בל"ג בעומר למרות שנערכו אז בליל ל"ג בעומר. עכת"ד.
ויש להוסיף, שלמרות שבשיחה בתשד"מ נראה כי כ"ק אדמו"ר חילק בפשטות וללא דיון כלל בין אי אמירת תחנון בערב ל"ג בעומר לשאר ענייני שמחה – יתכן שכ"ז גופא הוא לאפוקי מהסברא בתשל"ז שקבעה באופן נחרץ כי אדה"ז בסידורו הכריע במחלוקת שלא הכריע בה בשו"ע, שכן יתכן לחלק בין אי אמירת תחנון לשאר ענייני שמחה ובכלל צורת היחס לפיסקא זו בסידור אינה כחזרה מוחלטת אלא כהוראה לאמץ גם את מנהג ספרד שבענין זה, כנ"ל בארוכה. כך ששוב עולה כאן תמונה של דיון והעלאת סברות, בתשל"ז לצד אחד ובתשד"מ לצד אחר, אך בתשמ"ט רואים מעשה רב ומשנה אחרונה ברורה כי ניתן אף לערוך חתונות בליל ל"ג בעומר שהוא יום שמחתו דרשב"י.
וצריך לומר, שלמרות שבשיטת אדה"ז יש מקום לבאר שנוטה לחלק בין אי אמירת תחנון לשאר עניני שמחה, וכפי שנתבאר בשיטתו לעיל בארוכה לפי המשתמע בשיחה בתשד"מ, סוכ"ס בתשמ"ט קובע כ"ק אדמו"ר כי המנהג למעשה שאין לחלק בין אי אמירת תחנון לשאר ענייני שמחה, וניתן לקיים את כל ענייני השמחה כבר מליל ל"ג בעומר בשל היותו יום שמחתו דרשב"י.
אם אכן היה "מעשה רב" ואם יש קשר בין תספורת לנישואין
י. והנה אחר מספר שנים מכתיבת דברים אלו (ופרסום מסקנתם במדור 'הלכות בטעמיהן' שבבטאון כפר חב"ד, גל' 1706) הובא לידיעתי מכתבו של הרב גינזבורג שליט"א, בו חזר בו מהדברים דלעיל, ואלו דבריו: "באגרות קודש ח"ח עמ' שיח שולל זאת הרבי [חתונה בליל ל"ג בעומר] בגלל מחלוקת הפוסקים, ומאידך בל"ג בעומר שנת תשל"ז אמר שזה תלוי בדעות השונות לעניין תחנון (שם פסק אדה"ז שאין אומרים כבר בערב ל"ג בעומר במנחה) – כמובא בשלחן מנחם או"ח ח"ג עמ' לד-לה.
"טוב עשו שם שלא הביאו כ"מעשה רב" [כפי שהבאתי בטעות ב'התקשרות' בשנים האחרונות, וממשיכים להעתיק זאת עד היום] את השיחה דל"ג בעומר תשמ"ט (התוועדויות ח"ג עמ' 178), שם נראה לכאורה שהיתה חתונה בליל ל"ג בעומר והרבי הזכיר זאת לטובה. אבל לפי מה שבירר הרב לוי יצחק שי' ראסקין, דומו"צ דאנ"ש בלונדון, לא היתה אז כלל חתונה בליל ל"ג [מסיבה טכנית] אלא למחר.
"מש"כ הרב מנחם מענדל שי' ווהבה (כפר חב"ד גיליון 1706 ס"ע 42) שאפשר לעשות תספורת-מצוה בליל ל"ג – לכאורה תלוי בהנ"ל, ובפרט שמנהג המקום במירון הי' תמיד להמתין ליום, כפי שכתבתי בזמנו בהתקשרות[5]". ע"כ.
אכן דבר זה עצמו אינו ברור, שאם היתה צריכה להיערך אז חתונה ונדחתה רק בשל סיבה טכנית, הרי שערכו אז (עכ"פ) חתונות גם בליל ל"ג בעומר, ואם הכוונה שכ"ק אדמו"ר התייחס רק לתוצאה בפועל, ששתי החתונות נערכו ביום ל"ג בעומר – אכן אין להוכיח משיחה זו דבר, גם אם היתה הוו"א לערוך חתונה אז, והדרינן למאי דאסיקנא לעיל אות ז, שהעיקר להחמיר, כמובא באגרות קודש.
כן יש להעיר על מה שרוצה לתלות דין תספורת ראשונה בדין הנישואין – לכאורה אינו מוכרח, שכן לפמשנ"ת לעיל יש לחלק בין תספורת מצוה, שנהגו בה מצד שמחתו דרשב"י[6], השייכת כבר מליל ל"ג בעומר, לבין נישואין, שעניינם הפסקת האבלות, שבזה מחמירינן כהדעה הא' בשוע"ר, שאין עורכים נישואין אלא ביום ל"ג בעומר ולא בלילו.
הלם ראיתי בשלחן מנחם (או"ח סי' רס – ח"ג ע' לז) שהביאו מכתב כ"ק אדמו"ר מי"א אייר תשי"ט, בו מפורש להדיא הקשר שבין תספורת מצוה לנישואין לענין ל"ג בעומר, וזלה"ק: "משני האופנים שכותב [מתי לערוך התספורת לבנו בל"ג בעומר] – טוב יותר להתחיל התספורת ביום ל"ג בעומר, והסעודה וההתוועדות אפשר להמשיכה גם בלילה שלאחרי זה, וכמו שראינו הנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בעת קישורי התנאים של בתו הצעירה, הרבנית שיינא ע"ה הי"ד [ראה תורת מנחם רשימות היומן – ע' רלד]", כך שלכתחילה עכ"פ אין לערוך אף תספורת ראשונה בליל ל"ג בעומר[7].
אם יש הכרעה בשיחה דשנת תשמ"ח
י. לאחר זמן העירני ידידי הרב מנחם שניאור שי' משיחת כ"ק אדמו"ר בשנת תשמ"ח (שיחת ליל ומוצאי ל"ג בעומר תשמ"ח – תורת מנחם תשמ"ח ח"ג ע' 307): "אודות השמחה דל"ג בעומר, שבו נתבטל הענין הבלתי רצוי שאירע במשך ל"ב ימים שלפני זה – מצינו חילוקי דעות אם ענין זה מתחיל רק היום או שמתחיל כבר בלילה (ועד שאין אומרים תחנון גם במנחה שלפניו, כמ"ש רבינו הזקן בסידורו השווה לכל נפש). אבל כבר פשט המנהג בכמה קהילות קדושות בישראל (ומספרם הולך ומתרבה), וכן הוא מנהג חב"ד – שהשמחה דל"ג בעומר היא במשך כל המעת-לעת, מהתחלת המעת-לעת, ליל ל"ג בעומר, והולך ומוסיף (ומשעה לשעה כו') במשך כל המעת-לעת".
ולכאורה מדברים אלו נראה שיש כאן הכרעה ברורה ופשוטה באשר למנהג חב"ד שענייני השמחה דל"ג בעומר – כולם מתחילים מליל ל"ג בעומר, וכפי משמעות השיחה בתשל"ז הנז'.
אולם כד דייקת, גם מדברים אלו נראה שמפריד כ"ק אדמו"ר בין המחלוקת הכללית אודות הפסקת מנהגי האבלות החל מליל ל"ג בעומר לבין המנהג שלא לומר תחנון כבר במנחה שלפניו, וממילא יתכן שגם מה שכותב שענייני השמחה מתחילים מהלילה – כוונתו למה ששייך מצד שמחתו דרשב"י, כנ"ל, ולא להפסקת מנהגי האבלות, השייך בעיקר ליום ל"ג בעומר ולא ללילו, וע"ד מה שחילק בזה בשנת תשד"מ (אלא שכאן הביא הדברים בקצרה, ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר). ושוב שאלתי להרב גינזבורג בזה, והשיבני שאכן אין הכרח בדבר כנגד הוראה ברורה באגרות קודש הנז'.
סיכום הדברים למעשה
יא. העולה מכל הנ"ל, שבאמת לענין אמירת תחנון הכריע אדה"ז בסידורו שאין אומרים תחנון כבר מערב ל"ג בעומר, אך למרות שניתן לראות זאת כהכרעה גם במחלוקת הכללית לענין הפסקת מנהגי האבלות (וכפי שהעיר כ"ק אדמו"ר בשנת תשל"ז), אך דעת כ"ק אדמו"ר במכתביו היתה שלכתחילה עכ"פ אין לערוך חתונות או תספורת מצוה וכיו"ב בליל ל"ג בעומר אלא ביום ל"ג בעומר עצמו, וזאת כנראה משום שלא מוכרח שההכרעה בענין תחנון קשורה גם לשאר מנהגי האבלות (כפי שהעיר כ"ק אדמו"ר בשנת תשד"מ), ועדיין יש לחשוש לכתחילה לדעה המחמירה בזה. וכך המנהג פה כפר חב"ד, שאין עורכים חתונות בליל ל"ג בעומר[8].
אולם בשעת צורך נראה שיש על מה לסמוך ולקיים חתונות וכיו"ב גם בליל ל"ג בעומר. ובכל אופן, כבר מליל ל"ג בעומר מודגש ענין השמחה בכלל, בשל היותו יום שמחתו דרשב"י. והנלע"ד כתבתי.
[1] בס' בירורי מנהגים – מועדים (ע' 64 הע' 5) ציין למובא בלקוטי שיחות חכ"ד (ע' 342) שהכרעת כ"ק אדמו"ר הרש"ב, דהיכא שמביא הפוסק "יש נוהגין" ו"יש נוהגין" ההכרעה כהדעה השניה. ע"ש. ולכאורה אינו ענין לכאן, שבתחילה מביא "יש אומרים" ואחר מביא ש"יש מקומות נוהגין", ולא מוכרח שבא להכריע כמותם.
[2] ובתחילה כתב: "הנה בכלל טוב יותר, אם אפשרי, שהחתונה תהיה באסרו-חג דשבועות או בימים שאחריו עד חצי חודש הראשון דסיון". והרי הוא כמבואר בשלחן מנחם (ח"ו סי' לז (ע' קנו) ממכתב כ"ק אדמו"ר) שלמנהגנו אין מתחתנים בל"ג בעומר. אך כבר העירו בכ"מ (ראה התקשרות גל' תסד ע' 19. שלחן מנחם ח"ג סי' רס (ע' לד הע' יא). ועוד), שלפי מה שבשנים מאוחרות יותר הורה כ"ק אדמו"ר (ראה שלחן מנחם ח"ו סי' לז (ע' קנא)) להקדים הנישואין בכל מה דאפשר למעט בימים האסורים להתחתן בהם ע"פ דין, הרי שבטלה גם ההגבלה העקרונית להתחתן בל"ג בעומר.
[3] ושם, ש"כשחל ביום ו' אין צריך לדחוק ולעשות החתונה בערב שבת ביום". ומשמע קצת מדבריהם, שהחזרה היא רק לענין ערב שבת, וכנראה מכך שבשיחה הביא כ"ק אדמו"ר שזו הנפק"מ מדבריו של"ג בעומר מתחיל מן הלילה, ש"דבר זה נוגע במיוחד לגבי עריכת חתונות כשהקביעות של ל"ג בעומר היא בערב שבת, שהרי על-פי רוב עורכים חתונה במוצאי היום או לפנות ערב . . וישנם כמה פרטים הנוגעים להלכה בנוגע להסעודות וכו', כמבואר בפוסקים [ראה שו"ע אדה"ז סי' רמט ס"ו-ז]".
אך כד דייקת – אם מתעקשים לדייק משיחה בלתי מוגהת – ש"דבר זה נוגע במיוחד" כו', אבל למעשה הוא הכרעה כללית ברורה של"ג בעומר מתחיל מן הלילה לכל דבר. וא"כ, גם כשחל ביום אחר ניתן לערוך החתונה בליל ל"ג בעומר.
[4] אך להעיר מהמבואר בשוע"ר (שם ס"ו), שגם לה"יש אומרים של"ג ימים אלו [דאבילות] מתחילין מיום ב' לחודש אייר ומסיימין בערב שבועות" אכתי "מותר להסתפר ולישא בל"ג בעומר". ולכאורה מה טעם הותרו להסתפר בל"ג בעומר אם לא זה היום בו פסקו מלמות. ויתכן דאף כאן רמז להטעם שזהו מצד יום הילולא דרשב"י.
[5] א"ה: ושם ציין לס' בין פסח לשבועות ע' רמ וע' שמו, אבל לא ראיתי שם מקור לכך שבמירון נוהגים דוקא שלא להסתפר בלילה, מלבד *תיאור* בו הוזכר שהיו עורכים התספורת לאחר תפילת ותיקין, ואין ללמוד מכך הלכה למעשה.
[6] וכך הוא המנהג פה כפר חב"ד כל השנים, שה'פאראד' דל"ג בעומר נערך בליל ל"ג בעומר ובמהלכו עורכים תספורת מצוה לילדים. אבל ראה הערה הבאה.
[7] ובאשר למנהג בכפר חב"ד – הנה אף שבמכתב זה לא כתב שאין לערוך כלל תספורת בליל ל"ג בעומר אלא שמבין האפשרויות יש להעדיף לעשות ביום, וגם מכתב זה נתפרסם רק בשנים האחרונות – כתב לי ידידי הרב שלום דובער אשכנזי שי', שאביו, המרא דאתרא דכפר חב"ד, מו"ר הגה"ח הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה, סבר, שמאחר שנוהגים בכפר חב"ד לערוך ה'פאראד' בלילה וזה מוסיף בשמחה, לכן התיר גם לערוך התספורת במסגרת זו, אך אין ללמוד מכך היתר כללי לערוך התספורת בליל ל"ג בעומר, וכמבואר במכתב כ"ק אדמו"ר שבפנים.
[8] אך לענין תספורת – ראה בהערות הקודמות.
