תשעה באב שחל בשבת

האם מותר השבת ללמוד כרגיל? האם אומרים פרקי אבות השבת? איזה משניות אומרים האבלים? והאם יש הגבלה על לימוד חסידות? האם אומרים "אב הרחמים"? איזה מנהגי אבלות נהוגים בשבת זו? כיצד עורכים הבדלה במוצאי-שבת ומתי מבדילים על הכוס? מתי מברכים על האש והבשמים? האם חולים או ילדים שאינם צמים צריכים להבדיל קודם אכילתם? מתי מתחילים מנהגי האבלות? והאם צריכים לפשוט במוצאי-שבת את בגדי השבת? * דיני תשעה באב שחל בשבת

 

בשנה זו, שיום תשעה באב חל בשבת, ועקב כך נדחה הצום ליום ראשון, יש כמה חילוקי דינים בשל קביעות זו השונים מדיני תשעה באב בקביעות רגילה, הן בהנהגה בערב שבת קודש, הן ביום שבת-קודש, הן ביום ראשון, יום התענית, והן לאחריו, אשר לכך – לבקשת רבים – נפרט מקצת מהלכות והמנהגים הנוגעים לימים הללו.

 

לימוד תורה

בכל השנים, החל מערב תשעה באב אחר חצות מותר לעסוק בתורה רק בענייני החורבן והלכות התענית, גם בשנה זו, חרף היות ערב תשעה באב בשבת, נוהגים בהגבלות אלו, כדלקמן:

יום שישי, עש"ק > בערב שבת, ח' באב, מותר לכל הדעות ללמוד תורה כרגיל, גם לאחר חצות[1].

שבת קודש > ביום השבת עצמו, ט' באב וערב התענית – עד חצות היום מותר ללמוד כרגיל, אך לאחר חצות נוהגים שאין לומדים אלא בדברים המותרים ללמוד בתשעה באב[2].

חת"ת, רמב"ם ושמו"ת > ומכל מקום, מי שלא סיים את השיעורים היומיים הקבועים וכן שנים מקרא ואחד תרגום לפני חצות – יכול לסיימם, בדיעבד, עד השקיעה[3].

שיעורים והתוועדויות > גם בשבת זו עורכים שיעורים קבועים והתוועדויות ברבים[4], ו"מהיות טוב" כו' – נכון לעסוק בהם בדברים המותרים בתשעה באב, באם הם מתקיימים לאחר חצות היום[5].

משניות לאבלים > למרות המנהג ללמוד תורה אחר חצות רק בדברים המותרים בתשעה באב, המנהג הוא שהאבלים אומרים את המשניות הרגילות[6].

לימוד חסידות וענייני החורבן > יש שכתבו להקל בשבת זו, בניגוד לשאר השנים – ללמוד את עניני החורבן גם בעיון ופלפול[7], וכן להקל בלימוד חסידות כרגיל, עכ"פ למיגרס[8].

פרקי אבות > אודות אמירת פרקי אבות בשבת זו, לא רצה הרבי להכריע בזה, אך בפועל נהוג שלא לאומרם, עכ"פ ברבים[9], וגם האומרים אותם בשבת זו, חוזרים על פרק זה (פ"ג) בשבת הבאה[10].

 

תחנון

"אב הרחמים" ו"צדקתך" > בשבת זו אומרים "אב הרחמים" לפני מוסף[11], אך אין אומרים "צדקתך" במנחה[12].

  

אבלות

בצנעא ובפרהסיא > בשבת זו, ערב התענית, אין נוהגים באבלות בפרהסיא, אך נוהגים באבלות בדברים שבצנעא (לפרטי הדינים – ראה בהערה)[13].

 

הבדלה

מאחר שבמוצאי השבת כבר אסור לשתות, אין אומרים את נוסח ההבדלה במוצאי-שבת עד לאחר הצום, ולכן מסתפקים באמירת "אתה חוננתנו" שבתפילת ערבית ומותרים בעשיית מלאכה[14]. אם שכח ולא אמר "אתה חוננתנו", אף שאינו חוזר ומתפלל – צריך לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול"[15], וכן יש להזהיר את הנשים שאינן מתפללות ערבית שיאמרו מיד במוצאי-שבת "ברוך המבדיל בין קודש לחול", בכדי שיוכלו לעשות מלאכה[16].

עם זאת, ברכת "מאורי האש" שייכת למוצאי-שבת דוקא[17], ויש לאומרה כשרואה את הנר במוצאי שבת[18], כאשר המנהג הוא לאומרה קודם קריאת מגילת איכה ואמירת הקינות[19]. אך אם נמצא בביתו יברך בבית טרם הליכתו לבית הכנסת להוציא בני ביתו[20]. ובכל אופן, בדיעבד, יכול לאומרה כל הלילה [אך לא למחרת ביום][21].

אולם ברכת הבשמים, הגם שאף היא שייכת למוצאי-שבת דוקא[22], אולם אין מריחים הבשמים בתענית במוצאי שבת, משום שהוא ענין של שמחה על השבת הנשמה היתרה [אך במהלך יום התענית מותר להריח הבשמים, להשלים למאה ברכות שנחסרים ביום זה][23].

חולה שאינו מתענה – כתבו רבים מהפוסקים שחייב להבדיל לפני אכילתו (ואינו צריך להבדיל מיד במוצאי-שבת)[24], אמנם לא ישתה מהיין אלא יתן לקטן שהגיע לחינוך לשתות[25], ואם אין קטן – יכול לשתות בעצמו (עד רביעית[26])[27].

בנוסח ההבדלה אינו אומר את פסוקי "הנה א-ל ישועתי" וגו', שהם פסוקי שמחה[28], ואינו מברך על הבשמים, ואת ברכת מאורי האש אומר רק אם אוכל בלילה ועדיין לא בירך קודם לכן.

אולם יש שהעידו שהמנהג לפועל שאוכל ללא הבדלה, וביארו זאת משום שזמן ההבדלה נדחה בקביעות זו למוצאי הצום ולא שייך שיבדיל קודם לכן[29]. וכן פוסקים כו"כ מרבני חב"ד.  

אשה שאינה מתענה, ע"פ דעת רבים מהפוסקים דלעיל יכולה להבדיל בעצמה[30], אך גם הבעל יכול לעשות ההבדלה עבורה ויתן לקטן שהגיע לחינוך שיצא בהבדלה זו לשתות מן היין[31] וגם הבעל יוצא י"ח בהבדלה זו ואינו צריך להבדיל שוב במוצאי הצום[32]. נוסח ההבדלה, כנ"ל בחולה.

אולם לילדים קטנים אין מבדילים להם במיוחד[33], ויכולים לאכול גם ללא הבדלה[34], ובמוצאי הצום ישמעו את ההבדלה יחד עם כל בני הבית.

 

תחילת הצום והאבלות

סעודה המפסקת > בשבת זו אין בה כל הגבלה, ואדרבה מעלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו, אלא שצריך ליזהר לסיים אותה לפני שקיעת החמה. ולכן יש להזהיר את בני הבית לסיים את הסעודה עד השקיעה וכן שלא יטלו ידיהם וכדו'[35].

איסור רחיצה > איסור הרחיצה מתחיל אף הוא בשקיעת החמה.

הדחת הכלים > כמו כן, מאחר שבתשעה באב אסור לעשות מלאכה שיש בה שיהוי קצת עד חצות[36], לכן אין מדיחים את הכלים בצאת השבת אלא שורים אותם במים[37].

החלפת הנעליים > אולם מנהג חליצת הנעליים והחלפתם בנעליים שאינן של עור והישיבה על הארץ מתחיל רק בצאת השבת[38], ומאחר שאסור להכין את הקינות והנעליים וכו' בשבת, משום הכנה משבת לחול והזלזול בקדושתה[39], לכך טוב מה שנהגו בהרבה מקומות לאחר את תפילת ערבית משך זמן אחר צאת השבת, כדי שיספיקו להכין את הדרוש ולבוא לבית-הכנסת[40].

בגדי שבת > המנהג הוא שאין מחליפים את בגדי השבת במוצאי השבת עד לאחר הקינות, רק מחליפים את הנעליים[41].

 

סיום הצום

סיום מנהגי האבלות > במוצאי הצום, נוהגים שאין אוכלים בשר ואין שותים יין עד הבוקר[42]. אולם שאר מנהגי האבלות, ככיבוס, תספורת, ריקודים ומחולות ושמיעת כלי זמר וברכת שהחיינו – מותרים מיד עם סיום הצום[43].

ויהי רצון שבזכות הלימוד בעניני אבלות ירושלים נזכה תיכף ומיד לראות בבניינה בפשטות ובגשמיות ולמטה מעשרה טפחים, תיכף ומיד ממש.

 

[1] ראה א"א מבוטשאטש סי' תקנג.

[2] לוח כולל חב"ד, והוא ע"פ רמ"א סו"ס תקנג ובמג"א שם סק"ז, הובא בלקוטי שיחות חי"ט ע' 43 הע' 53, ש"כן הוא המנהג בכמה מקומות". אבל ראה ט"ז שם סק"ב. וראה שו"ת חתם סופר או"ח ח"א סי' קנו. וע"ע להלן בהערות הבאות.

[3] כך מורים רבני אנ"ש (בהתאם להוראה במורה שיעור לרמב"ם לשאול לרב מורה הוראה), מהסיבה שאי הלימוד בשבת לאחר חצות מותר הוא מדינא ואף האיסור בו ממנהגא עומד בספק.

לענין שמו"ת – ראה מג"א שם. כף החיים שם סקי"ח ובכ"מ.

[4] שכן "מנהגנו ליזהר מכל עניני חשש אבלות בפרהסיא בשבת" (ליקוטי שיחות שם). וראה גם תורת מנחם חמ"ד ע' 172.

[5] שיחת שבת חזון ערב תשעה באב תשמ"א, שכיון שהתוועדו בכל שבת, אזי כדי שלא תהיה אבלות בפרהסיא מתוועדים גם בשבת זו, אלא שמצד "מהיות טוב " כו' עסק בדברים המותרים בתשעה באב.

[6] לא' הרבנים שפסק כן כתב כ"ק אדמו"ר: "ת"ח על ההוראה לסיים גם בשבת קודש זה 'טהורה' ו'יגדיל תורה ויאדיר'". מאידך מובא שבשנת תשמ"ח, בקביעות כזו, אמר כ"ק אדמו"ר עצמו משניות מסכת מועד קטן, ומיומן הרב יהודה לייב שי' גרונר, שהיה זה לפי מענה שקיבל אז מהרבנים.

[7] ראה שו"ת חתם סופר חי"ד סי' שמו. וראה עוד נטעי גבריאל בין המצרים פצ"ב הע' י.

[8] ראה בהתקשרות לגבי כל השנים, שהנטייה להקל ללמוד חסידות בעיקר בענינא דיומא, אולם בשבת זו נראה שיש מקום להקל יותר, באשר יש הסוברים שבכלל אין הגבלה על לימוד התורה השבת. וע"ע נטעי גבריאל שם הע' יא.

[9] ברמ"א שם כתב שנוהגים שלא לאומרו. וראה בלקוטי שיחות שם שלמרות שהביא ש"כן הוא המנהג בכמה מקומות" נטה להכריע שצריך לומר, אך לא פוסק כך באופן חד-משמעי, ורק מעיר (לאחר שהביא המצדדים להקל) ש"אולי יש לדייק גם מל' אדה"ז בסידורו [שאומרים פרקי אבות] 'כל שבתות הקיץ'". ואכן, באותה שנה בה יצא ליקוט זה, בשנת תשל"ח, אז תשעה באב חל בשבת, בפועל לא אמר כ"ק אדמו"ר פרקי אבות בציבור (התקשרות שם).

אמנם בשיחת שבת חזון ערב תשעה באב שנת תשמ"א הודיע שלא יאמר פרקי אבות ברבים כדי שלא להכריע בזה, וכל אחד יכריע לעצמו. ובשנת תשמ"ה (תורת מנחם תשמ"ה ח"ה ע' 2695) כתב שנתפשט המנהג שלא לאומרו [ויתכן דר"ל שנתפשט המנהג גם בין אנ"ש, מלבד מה שכתב בלקוטי שיחות שם על דברי הרמ"א שכ"ה המנהג בכ"מ, שעליו העיר שמא יש לאומרו, כנ"ל]. וראה גם תורת מנחם תשמ"ח ח"ד ע' 160. שיחות קודש תנש"א ח"א ע' 223.

ובלקוטי שיחות חל"ד ע' 60 בשוה"ג להע' 16 כתב בפשטות: "וכן הוא בשנה זו (דהדפסת השיחת – תשמ"ח) [שלומדים בש"פ עקב פ"ד מפרקי אבות], לפי פסק הרמ"א (או"ח סי' תקנג) והמג"א (שם סק"ז) שאין אומרים פרקי אבות בשבת שחל בו תשעה באב". וזאת לאחר שמזכיר שם שוב הדיוק הנ"ל מסידור אדה"ז.

[10] שיחת ש"פ ואתחנן, ערב תשעה באב תשמ"א.

[11] באלי' רבה סי' תקנד סקי"ח כתב שיש לומר אב הרחמים בשבת זו. והסכים עמו הפמ"ג סי' תקנט משב"ז סק"א. וכן פסק במשנה ברורה סי' תקנב סק"ל. וכ"ה בלוח כולל חב"ד.

[12] רמ"א סי' תקנב סי"ב. לוח כולל חב"ד.

[13] רמ"א סי' תקנד סי"ט.

לענין ליל טבילה – סומכים להקל, כדעת השל"ה שהובא במג"א שם סק"כ. משנ"ב שם סק"מ. ואף שיש שהחמירו גם בזה – דעת רוב הפוסקים להקל בזה, ראה ערוך השולחן שם סקי"ז. פמ"ג א"א שם. קיצור שולחן ערוך סי' קכה ס"ב. וראה גם שו"ת כתב סופר ח"א סי' קא. שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' ע אות ח. וע"ע פסקי תשובות סי' תקנד הע' 19 ובהמצויין שם.

[והנה, אחר שהביא המג"א לדברי השל"ה כתב במוסגר "עיין סעיף ח'", ושם בשו"ע: "טבילה של מצוה בזמנה מותרת, אבל בזמן הזה אין טבילה בזמנה, הילכך לא תטבול בו. וכן נהגו". ולכאורה יש ללמוד מציון זה (וכדרכו של אדה"ז בכגון דא – ראה קונטרס אחרון לסי' תמב סק"ה ובהרחבה במילואים לס' קיצור הלכות, מילואים (א) לסי' רנג אות י) שחשש המג"א להחמיר בזה דלא כהשל"ה ואולי יש אף לדחות הטבילה. ושו"ר שכן למד בדבריו בא"ר שם סוסקי"ט. אמנם הפמ"ג כתב ליישב הדברים, דכוונתו בציון זה היתה להיפך, שלמרות שטבילה בזמנה האידנא אינה מצוה, אך כיון שיש מקילים לגמרי גם בלא טבילה שרי עכ"פ בטבילה. ע"ש. ואכן הדברים מתיישבים עם לשון המג"א, אבל לא עם לשון השל"ה שהתיר רק בגלל "דמצוה שאני", ויתכן דהיינו דוקא היכא דאיכא מצוה בהטבילה והוא כשבעלה בעיר (ראה שו"ע יו"ד סי' קצז ס"ב. ולהעיר משוע"ר סי' קפו סק"ח גם באין בעלה בעיר. לקו"ש חי"ד ע' 27 שוה"ג להע' 58. טהרה כהלכה ביאורים לפכ"א. ואכ"מ), דשייכא לפו"ר, ומפני מצוה זו יש לסמוך על סברת המקילים. וע"ע מחצית השקל. אלא שעפ"ז אין להתיר אלא היכא דאיכא משום פו"ר ולא במעוברת או במינקת, וכמ"ש בהגהות הרב פרענקיל על השו"ע. וקשה להעמיס כן בפשטות לשון המג"א ובדברי שאר פוסקים, שלא חילקו בזה].

וכן מקילים בזה אם יצרו תוקפו וחושש למכשול – כף החיים שם סקפ"ט.

לענין שאר הרחקות – משמעות שיטת אדה"ז (עכ"פ מעיקרא דדינא) שאף בתשעה באב לא אסרו אלא חו"נ וכו' (וכמו שכתבתי במ"א בארוכה – ראה קובץ הערות וביאורים דאנ"ש כפר חב"ד י"א ניסן תשע"ה), ולכל היותר יש להחמיר בנגיעה בלבד (לפי דברי המג"א בסי' תקנד סקי"ט), שהם בגדר דבר שבצינעא. וראה עוד סוגה בשושנים פל"ט, באר אליהו אות ו. שו"ת מגדנות אליהו ח"ד סי' נג. אבל ראה כף החיים סי' תקנד סקפ"ה.

ולמעשה, בשבת אין להחמיר אלא בתשהמ"ט ושינה במטה אחת בלבד, שהרי אף איסור תשהמ"ט עצמו שנוי במחלוקת, כאמור, והבו דלא להוסיף עלה, וכמש"כ במקור חיים סי' תקנד סקי"ט. ואכמ"ל.

[14] רמ"א סי' תקנט ס"א.

[15] ראה שוע"ר סי' רצד ס"ג-ד.

[16] לפי שוע"ר סי' רצט סי"ח.

[17] ראה שוע"ר סי' רחצ ס"א.

[18] שו"ע סי' תקנו ס"א.

[19] ט"ז שם סק"א. לוח כולל חב"ד.

[20] כפי עיקר הדין בשו"ע, וראה מה שהעיר בזה בהתקשרות.

[21] שוע"ר סי' רצט ס"ט. ט"ז סי' תקנו שם.

[22] שוע"ר סי' רצז ס"א. סי' רצט ס"ט.

[23] מג"א סי' תקנו סק"א, ודלא כהחולקים בזה. ועוד.

[24] כן מובא בשע"ת סי' תקנו סק"א בשם הכנסת הגדולה בשו"ת בעי חיי ח"ב סי' עא. וכן יש ללמוד מדברי הדגול מרבבה סי' תקנט ס"ט, דבעל ברית בת"ב נדחה יבדיל על הכוס קודם שיאכל. וראה להלן בהערה הבאה. וכן דעת רבים מהאחרונים – ראה בהרחבה בירור הלכה סי' תקנו. וש"נ.

אמנם לענין חולה המחמיר ואוכל לשיעורין (ראה שו"ת צמח צדק סי' קח-קי. ובהמצויין בפסקי תשובות סי' תקנד סק"ט. ואכ"מ)– לכאורה אינו מבדיל שהרי עדיין בגדר מתענה הוא. וכן שמעתי שמורים כן.

[25] כפי המנהג בשבת חזון, כמובא בלוח כולל חב"ד. וראה גם שוע"ר סי' תרכא ס"ד. ועוד.

[26] שמירת שבת כהלכתה פס"ב סמ"ו. לוח כולל חב"ד.

[27] כן לכתחילה מוטב להבדיל על היין מאשר על חמר מדינה, וכן מצינו להפוסקים שהקילו בזה בת"ב עצמו – ראה בהרחבה בהמצויין בבירור הלכה שם. ואכמ"ל.

[28] ראה שו"ת דברי מלכיאל ח"ו סי' ט. אולם יש שכתבו לומר נוסח ההבדלה הרגיל, מאחר שהוא חלק מסדר היום. ואכ"מ.

[29] כך כתב מוח"ז, הגה"ח הרב יהושע מנחם מענדל אהרנברג ע"ה, בשו"ת דבר יהושע ח"ב סי' עה אות ב: "מעולם לא ראיתי ולא שמעתי בפולין שחולה יבדיל על הכוס קודם אכילה, אפי' אנשים. ונראה דסמכו על שיטת הרמב"ן שהביא הטור בסי' תקנ"ו דאין הבדלה בט"ב כלל". ע"ש. וכנראה שזה גם טעם סתימת הפוסקים בזה עד הכנה"ג, משום שסמכו על הרמב"ן והמאירי (שצויין בתשובה הנז') שתקנת ההבדלה עברה למעשה למוצאי הצום לכל ישראל.

עכ"פ כן פסקו רבים מהפוסקים החסידיים – ראה שו"ת צפנת פענח ח"ב סי' לב. שו"ת שרגא המאיר ח"א סי' נט. ח"ב סו"ס נא. ח"ג סי' קיח. וראה גם שו"ת להורות נתן ח"ב סי' לו. בירור הלכה שם בשום שארית שמחה. ועוד. ושמעתי שכן מורה מו"ר הגרי"מ שטרן, אב"ד בד"צ קהילות יעקב בני ברק וחבר בי"ד דבעל השבט הלוי ע"ה. וכן שמעתי מידידי הרב מיכאל שלמה אבישיד שי', רב קהילת חב"ד רמת בית שמש א".

[אולם ממה שסיים בדבר יהושע שם לחלק לפי דברי הדג"מ בין בעל ברית בת"ב נדחה שמבדיל על היין, משום שיו"ט שלו הוא, לבין חולה, ש"לא הותר רק מה שצריך לאכול" דאכתי אינו צריך להבדיל – הנה דברי הדג"מ עצמו צ"ע, מדוע יחדשו הבדלה נפרדת לבעל ברית [ואכן בשו"ע לא נזכרה חובת הבדלה זו. והלא דבר הוא!] אם למעשה עברה התקנה לכלל ישראל למוצאי ת"ב.

וגם מה שחילק בין חולה לבעל ברית, לכאורה אין מקום לחלק כן, שהרי לדעת רוב הפוסקים החולה אוכל כרגיל, אלא שמ"מ אסור לו להתענג, ולדברי הדג"מ אכן רובצת עליו חובת ההבדלה ברגע שרוצה לאכול כבעל ברית, ואין מקום לחלק ביניהם. ואכן ראה בנטעי גבריאל ח"ב במדור התשובות סי' יא שע"פ סברא כעין זו חייב החולה בהבדלה].

[30] ראה שוע"ר סי' רצו סי"ט ובקו"א שם סק"ג. ובנדו"ד – ראה פסקי תשובות שם. וש"נ.

[31] כפי המנהג בחולה המבדיל, כנ"ל.

[32] ראה שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' מד. שמירת שבת כהלכתה פס"ב סמ"ח.

[33] ראה פסקי תשובות שם שהביא מחלוקת הפוסקים בזה, ושהמנהג בפועל שאינו מבדיל.

[34] לפי שוע"ר סו"ס רסט. אך יש חולקים ומורים שגם קטנים (ואפילו קטנות) שהגיעו לחינוך הבדלה – יבדילו בעצמם לפני שאוכלים.

[35] ראה רמ"א סי' תקנב ס"י ובמשנ"ב שם סקכ"ד.

[36] ראה רמ"א סי' תקנד סכ"ב.

[37] אא"כ הדבר יגרום לעיפוש וסירחון, ואז יש להדיחם אף קודם חצות (כרגיל, שהרי אין זו רחיצה של תענוג, ודלא כמ"ש בנטעי גבריאל פמ"ט ס"ה להצריך כפפות).

 [38]ראה רמ"א סי' תקנג ס"ב ומשנ"ב שם סק"ו.

[39] וכפי שהארכנו לאחרונה במדור זה בדיני הכנה משבת לחול, וכאן נוסף גם האיסור שלא לנהוג באבלות בשבת – ראה נטעי גבריאל בין המצרים פצ"ג ס"ט.

[40] כך המנהג הנפוץ, וכך המנהג בבית-חיינו. וראה גם נטעי גבריאל שם פצ"ד ס"ה. וש"נ.

[41] כך נהג כ"ק אדמו"ר. וכך נפוץ בין אנ"ש. וראה נטעי גבריאל שם הע' טו.

[42] רמ"א סי' תקנח ס"א ובמג"א שם סק"ד. וראה גם פסקי תשובות שם אות ג.

[43] משנ"ב שם סק"ד. לוח כולל חב"ד. פסקי תשובות שם. נטעי גבריאל שם סופצ"ו.