תשובה:

נאמר בתורה: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ", ומכאן יש ללמוד שעל מזוזות הבית צריכים לקבוע מזוזה, אבל אם החדר אינו ראוי לשמש כבית דירה, אין מצווה לקבוע בו מזוזה. וכך גם חדר שאין מעליו תקרה – פטור הוא ממזוזה, מאחר שאינו ראוי למגורים, אך אם יש בו גג, גם אם הוא משופע וכדומה, כל עוד החדר ראוי למגורים בגינו – חייב לקבוע בו מזוזה.

מאידך, אם החדר מקורה בסכך בלבד או בפרגולה העשויה עם חורים או בגג מתקפל, מאחר שנחשב הדבר כעראי, נחלקו בו הפוסקים אם מחויב הוא במזוזה, ולכן יקבע בו מזוזה בלא ברכה.

אולם במקומות שכך הוא דרך שימושם לכתחילה, עם גג עראי בלבד או ללא גג בכלל, כגון מרפסות שמש וחצרות וגינות (מגודרות שיש בפתחם צורת פתח) – יש לקבוע בהם מזוזה בברכה.

תשובה:

נאמר בתורה: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ", ומכאן יש ללמוד שעל מזוזות הבית צריכים לקבוע מזוזה, אבל אם החדר אינו ראוי לשמש כבית דירה, אין מצווה לקבוע בו מזוזה. ואמרו חכמים, שכל חדר שאין בשטחו ארבע אמות על ארבע אמות אינו ראוי לשמש לדירה ופטור ממזוזה .

אולם ישנם מצבים, בהם קובעים מזוזה גם בשטח פחות משיעור זה, וכגון פתח פרוזדור המשמש מבוא לבית או לחדר, שהוא מחויב במזוזה , מאחר שדרכו נכנסים אל הבית והחדר . גם אם אין בו ארבע אמות על ארבע אמות –קובעים מזוזה בפתחו, שמאחר שהוא רק משמש לדירה לא צריך שיהיה בשטחו גודל המספיק למגורים.

בהתאם לזה, יש שכתבו להחמיר גם בכל חדר קטן שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, המשמש כמחסן, חדר מדרגות, מרפסת וכיו"ב, כיון שראוי הוא לתשמישו, שיש להחמיר ולקבוע בו מזוזה ללא ברכה .

תשובה:

נאמר בתורה: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ", ומכאן יש ללמוד שעל מזוזות הבית צריכים לקבוע מזוזה, אבל אם החדר אינו ראוי לשמש כבית דירה, אין מצווה לקבוע בו מזוזה. ואמרו חכמים, שכל חדר שאין בשטחו ארבע אמות על ארבע אמות אינו ראוי לשמש לדירה ופטור ממזוזה .

שיעור זה במידות ימינו הוא 3.85 מ"ר, לפי חישוב ד' אמות כ-1.96 מטר, אמנם ניתן לשער בפחות מכך – 1.92 מטר ובגודל החדר הוא 3.68 מ"ר, אך במקרה זה יש לקבוע מזוזה בלא ברכה .

חדר שהוא צר וארוך או שהוא עגול או שיש בו כמה זויות ושטחו הכולל הוא כשיעור הנ"ל, נחלקו הפוסקים אם חובה לקבוע בו מזוזה, ודעת רבינו הזקן שהעיקר כהפוסקים שמאחר שרוחבו הוא פחות מארבע אמות - אינו ראוי לדירה . אך עם זאת יש להחמיר ולקבוע בו מזוזה ללא ברכה

תשובה:

חדר החייב במזוזה הוא רק אם יש בו ארבע דפנות מכל צדדיו . אם יש בו שלש דפנות בלבד והחלל שברוח הרביעית יוצר צורת פתח, בדומה למשקוף דלת – יש לקבוע בו מזוזה בלא ברכה . אם אין דופן רביעית של ממש אך יש דלת או תריס וכדו', יש שכתבו שחייב במזוזה לכל הדעות, אך יש שפקפקו בזה, ולכן גם שם יקבע ללא ברכה, ובכל מקרה מוטב לברך תחילה על חדר החייב במזוזה לכל הדעות ולכוון לפטור את שאר החדרים שיש בהם ספק.
תקרה העומדת על עמודים בלבד ללא דפנות – אין צורך לקבוע שם מזוזה , אבל אם החלל ראוי לתשמישו, וכגון פרגולה שיושבים תחתיה בקיץ לצל וכדומה ויש לה צורת פתח כדין – יש לקבוע בה מזוזה .

תשובה:

בית-הכנסת, המיועד בעיקר לתפילה ואין שוהים בו מעבר לכך, גם אם יש בו שיעורים ודרשות במהלך השבוע – פטור הוא ממזוזה , אלא אם כן יש בו גם חדרי מגורים , וכך נהגו בעבר בבית הכנסת 'החורבה' בירושלים העתיקה, שלא קבעו בו מזוזה כלל. ולכן, הגם שנוהגים לקבוע בהם מזוזה - קובעים אותה ללא ברכה.

אבל בית-מדרש, ישיבה או כולל, מאחר שיושבים ולומדים שם בקביעות ובמשך כל היום , וגם אוכלים שם לפעמים - קובעים בו מזוזה , והוא הדין בתי-כנסת המשמשים גם כבתי-מדרש, ויש בהם שיעורים קבועים, קידושים והתוועדויות. במקרים כאלו אף ניתן לברך על קביעת המזוזה .

תשובה:

חצר המוקפת במחיצות, בין חצר פרטית ובין חצר משותפת, אם היא מגודרת ויש 'צורת פתח' בשער הכניסה – חייבים לקבוע בו מזוזה , בין כשיש בה פתח לבית ובין כשיש בה פתח לרשות הרבים . ואפילו אם החצר פתוחה ואינה מקורה – מכל מקום חייבת במזוזה, שהרי מיועדת היא לשימוש בני אדם באופן זה.

אם החצר אינה מגודרת, וודאי כאשר שער הפתח עומד לבדו ואינו צמוד למחיצות מצדדיו – יש לקבוע בו מזוזה ללא ברכה

תשובה:

נחלקו הפוסקים האם יש לקבוע מזוזה במעלית, שלמרות שהיא מיועדת לשימוש האדם, הרי שאינה קבועה במקומה ועולה ויורדת מקומה לקומה, והגם שיש לה פתח קבוע בכל קומה, הרי שהחדר עצמו אינו קבוע. גם בין המחייבים נחלקו האם יש לקבוע בפתח המעלית שבכל קומה או בפתח המעלית עצמה

ומעשה רב: פעם הניח הרבי את ידו על מזוזת הפתח של המעלית בבית-מדרשו ב-770 ולא היתה שם מזוזה, ושאל 'היכן המזוזה?' ומיני אז הבינו שצריך לקבוע מזוזה גם בפתח המעלית וקבעוה לאלתר, אמנם לא ניתן ללמוד מכך לעצם השאלה האם יש חובה לקבוע מזוזה בברכה בפתח המעלית, כיון שחלק מהמזוזות ב770 קבועות גם במקומות הפטורים מן הדין, ומכל מקום ניתן ללמוד שיש להחמיר לקבוע את המזוזה בפתח המעלית, אך יש לעשות זאת ללא ברכה.

תשובה:

מן הדין יש לקבוע מזוזה לא רק בפתח חדרי מגורים אלא גם בחדרים המיועדים לאחסון חפצים , מאחר שמאוחסנים שם חפצים המיועדים לשימוש האדם . ולכן כל מקום שרגילים לאחסן בו דברים, גם אם לא נכנסים לשם לעיתים קרובות , וכגון מחסן ששומר בו את הסכך לסוכה או את כלי הפסח וכיו"ב - יש לקבוע בו מזוזה . אך אין לברך על קביעתה, מאחר שאינה דירת אדם ממש .

לכן, מקלטים שבבניינים המשותפים, שרגילים להניח שם חפצים ולהיכנס לשם לקחתם או לסדרם – יש לחייבם במזוזה , וזאת אפילו אם נכנס לשם רק לעתים רחוקות מאוד, כגון שהניח שם יין להתיישן כמה שנים, בכל אופן חייב במזוזה .

תשובה:

מרפסת סגורה, שמשתמשים בה ככל החדרים, גם אם שימושיה פחותים מחדר רגיל, נחשבת לחדר רגיל ויש לקבוע מזוזה בפתחה. בנוסף לזה: חייב לקבוע בה מזוזה מפאת היותה פתוחה לחדר גדול יותר.

מרפסת שמש שאינה מקורה, כיון שכך הוא דרך תשמישה, להינפש שם, לתלות כביסה וכיו"ב, הנה גם אם היא מתוחמת בחצאי דפנות – יש לקבוע מזוזה בפתחה , ובלבד שיהיה בה מעקה כהלכה , אולם מוטב לקבוע את המזוזה יחד עם קביעתה במקום המחויב לכל הדעות ואז תעלה הברכה לשניהם .

תשובה:

מקום שאינו עשוי לדירת כבוד - פטור ממזוזה. ובהתאם לכך יש לדון האם יש לקבוע מזוזה בחדר כביסה, שכן מניחים בו גם בגדים מלוכלכים ולעיתים גם בגדי תינוקות המלוכלכים בצואה. אכן, דעת רבים מהפוסקים, שמאחר שחדרי הכביסה שבימינו נקיים הם ונדיר שמשתמשים היום בחיתולי בד שיש בהם צואה אלא בטיטולים חד פעמיים אותם משליכים לאשפה, ושאר בגדי התינוקות, לרוב אינם מלוכלכים בצואה ממש, מה גם שלעיתים משתמשים בחדר זה גם לדברים אחרים, מה שמעיד על ניקיונו היחסי של החדר, ולכן יש לקבוע בו מזוזה, אך ללא ברכה.

אכן, חדרי כביסה שאינם משמשים רק לכבסים ולמכונת הכביסה והייבוש, אלא הם גדולים יחסית ויש בהם דברים נוספים, וגם הכביסה מסודרת בהם – דינם כחדר רגיל ואפשר לקבוע בהם מזוזה בברכה (אם יש בהם 4 אמות על 4 אמות (קרוב ל-4 מ"ר), ואם לא – קובעים בהם מזוזה בלא ברכה.

תשובה:

חובת המזוזה אינה רק בכניסה הראשית לבית אלא בכל פתחיו, כאשר הכוונה היא לחדרים הנחשבים ל'דירת כבוד', אבל חדרים שאינם מקום תשמיש מכובד - אין קובעים בהם מזוזה, מאחר שאינם דירת כבוד.

ולכן אין לקבוע מזוזה בחדרי שירותים ואמבטיה או בחדר המיועד לאשפה, אף אם הוא נקי - הואיל ואינם דירת כבוד.

עם זאת, בשאר החדרים, למרות שגם בהם נעשים דברים שאסור לעשותם ליד כתבי הקודש, שהרי מתלבשים שם כל יום וכו', עדיין נחשבים כמקום דירה רגיל , מה גם שבדרך כלל המזוזה מוסתרת מהנמצאים בתוך חדר זה על ידי הדלת, אך אם אינה מוסתרת, הרי במצבים מסויימים יש לכסותה מפני כבודה .

תשובה:

חובת המזוזה איננה רק בכניסה הראשית לבית אלא בכל פתחיו, וכך כתב הגאון בעל 'טורי זהב' (הט"ז): "וכל מי שנגע יראת אלוקים בלבו ורוצה לישב בטח ממורא רוחות רעות ח"ו – יעשה מזוזות בכל פתחיו". ואכן, ברוך השם, הנהגה זו היא דבר פשוט בכל בתי ישראל – לקבוע מזוזות בכל פתחי הבית, ואין להקל בדבר.

ברם, יש לדעת שלא כל חדרי הבית שווים בחיובם לענין זה, ויש חדרים הפטורים לגמרי ממזוזה, כמו גם חדרים שיש ספק או מחלוקת בחובת קביעתה בהם ויש לקבוע בהם מזוזה ללא ברכה.

נמנה היום את החדרים בהם קובעים מזוזה בברכה: חדרי השינה (הגם שגם עושים בהם לפעמים דברי גנאי למזוזה – חייבים הם במזוזה אלא שיש לכסותה במקרים אלו), המטבח, הסלון וכן גג המשמש את בני הבית בשימושים שונים, באם יש לו צורת פתח המחייבת במזוזה.

תשובה:

מובא בשולחן ערוך שאין קובעים מזוזה בחנויות, אולם הכוונה היא לחנויות זמניות שהיו מעמידים בשווקים, והיה זה בגדר בית עראי והיו מוכרים בו רק במשך היום . אך בחנויות וכן משרדים שבימינו, והוא הדין למפעלים ובתי מלאכה , שהם בתים של קבע ופעמים רבות נמצאים שם גם בשעות הערב והלילה, וכן אוכלים שם לפעמים - נחשבים הם כבית דירה לענין זה, ויש לקבוע בהם מזוזה, ולדעת פוסקים רבים - אף בברכה .

אולם חנויות ומשרדים שפעילים בשעות היום בלבד, באם אוכלים שם לפעמים – יש לקבוע בהם מזוזה ללא ברכה .

חנות או משרד שהם חלק מבית פרטי – יש לקבוע בה מזוזה בברכה אפילו בפתח הפונה לרחוב, מאחר שהיא חלק מחדרי הבית .

חנות שנמצאת במקום גויים, אם יש חשש שתתבזה על ידם - אין לקבוע שם מזוזה, אך יש לנסות למצוא פתרון לדבר, כיצד לקבוע שם מזוזה באופן שלא תתבזה, בהתייעצות עם רב.

תשובה:

השוכר חדר במלון, באם הוא לתקופה קצרה, עד חודש ימים – אינו חייב לקבוע בו מזוזה , אפילו בארץ ישראל . אולם השוכר לתקופה ארוכה יותר, כתייר או לשם נופש, אף שהדבר נחשב לדירת עראי בלבד, הפטורה ממזוזה, כתבו פוסקים רבים שיקבע שם מזוזה מיד ללא ברכה .

אכן, אם שכר חדר לתקופה ממושכת לשם מגורים – דינו כשוכר רגיל , ובארץ ישראל צריך לקבוע מזוזה מיד בברכה, ובחו"ל – לאחר שלושים יום.

יצויין, כי כ"ק אדמו"ר הרש"ב נהג להחמיר על עצמו ומיד עם בואו למלון, אפילו לימים ספורים בלבד – היה קובע בו מזוזה, בלא ברכה.

בית מלון וכל מקום אכסנייה הנמצא בבעלות יהודית, חייב הבעלים לקבוע מזוזה בברכה בכל חדריו.

תשובה:

כל אדם חייב לקבוע מזוזה בפתחי דירתו, ומאחר והמזוזה היא חובתו של המתגורר בבית, הרי בין אם הוא בעל הדירה ובין אם הוא שוכר את הדירה . ואפילו אם מתגורר בדירה בתורת שואל בלבד - חייב הוא במזוזה . חיוב זה הוא גם כאשר שוכר או שואל את הדירה מבעליה הגוי, שגם אז חייב הדייר היהודי לקבוע שם מזוזה , אלא אם כן בחשש סכנה או איבה מצד הבעלים הגוי.

אולם חולים המאושפזים בבתי-רפואה למשך זמן, אפילו למעלה מחודש – אינם חייבים מן הדין לקבוע מזוזה בחדרם, שהרי אינם יכולים להתעכב שם מרצונם וכל דירתם שם תלויה בדעת אחרים . אך בבית-רפואה יהודי מוטל על ההנהלה לקבוע מזוזה בפתחיו, בלא ברכה . וכן הדין בפנימייה, שמאחר שלינת התלמידים בחדר זה או אחר תלויה בדעת ההנהלה אין התלמידים מחוייבים לקבוע בו מזוזה, אך ההנהלה חייבת לקבוע בו מזוזה, בלא ברכה .

תשובה:

בית מגורים מחייב את בעליו לקבוע מזוזה בפתחיו השונים, וכך גם בנין משותף, שמתגוררים בו כמה דיירים, אף שלכל אחד בית משלו, הרי שבשטח המשותף חייבים כולם לקבוע מזוזה בפתחיו . לכן יש לקבוע מזוזה במסדרון המוביל לבתי המגורים, כמו גם בחדרי המדרגות בבנין . ובתנאי שיש שם פתח עם משקוף.

מאחר שהחובה היא חובה משותפת על כל הדיירים, הם גם אלו שצריכים לשאת בעלות המזוזות במשותף. אולם מבואה המשמשת כמעבר למספר בתים בלבד, הרי שההוצאה מוטלת עליהם בלבד. המנהג בכתיבת המזוזה יקבע לפי מנהג רוב הדיירים.
בבנין משותף שחלק מתושביו גויים,

אין צורך לקבוע בו מזוזה, ויש שהחמירו לקבוע ללא ברכה. אך אם הם רק שוכרים דירות מהבעלים היהודיים חובה לקבוע שם מזוזה .

תשובה:

בחובת קביעת המזוזה הכל שווים. בין גברים ובין נשים צריכים לקבוע מזוזה בפתחיהם . לפיכך, גם אשה המתגוררת לבדה מחוייבת לקבוע מזוזה בפתח ביתה . לגבי הקטנים, באם אכן יש להם בית משלהם (כביתומים ל"ע), מחויבים מדין חינוך לקבוע בו מזוזה , אך כאשר מדובר בחדרי הילדים שבבית הוריהם, הרי שהחובה היא על האב כבעל הבית.

מעיקר הדין אשה יכולה לקבוע בעצמה את המזוזה ולברך עליה, אך יש שכתבו שלכתחילה לא תקבענה . קטנים אינם יכולים לקבוע מזוזה בבית הוריהם .

תשובה:

מאחר שחלק ממטרת קביעת המזוזה הוא זכירת יחוד השם יתברך, לכן נוהגים להניח את היד על המזוזה בשעה שיוצאים מן הבית ובשעה שנכנסים אליו, כדי להיזכר בעניינה ובמהותה של המזוזה .

מנהג ישראל לנשק את המזוזה או להניח ידם על המזוזה ואחר כך לנשק את היד, משום חיבוב מצוה , וכפי שמובא בספרים טעם הדבר, שהוא כדי להראות שנדבק ביד רושם הקדושה .

מנהג ישראל להגביה את הילדים בתחילת היום – תיכף בקומם משנתם, ובסוף היום – קודם השינה, לנשק את המזוזה, וכך כשגדלים עושים זאת בעצמם .

יצוין, כי הרבי לא היה מנשק את המזוזה, אך מאידך הקפיד לנגוע בה (לפעמים ביד ימין ולפעמים ביד שמאל) בכל עת שעבר על מפתן פתח שהיה בו מזוזה .

תשובה:

לצד המצוות הקשורות לגוף האדם, כמו מצות ציצית ותפילין, או למשפחתו, כמו דיני טהרת המשפחה, המצוות התלויות בארץ ועוד, כך יש גם מצוה הקשורה לביתו של האדם היא מצות המזוזה, כפי שנאמר בתורה פעמיים, הן בפרשת "שמע" והן בפרשת "והיה אם שמוע" : "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ". עיקר מטרת המצוה היא השראת השכינה בביתו של היהודי; ברגע קביעת המזוזה בפתחי הבית, מכניס היהודי את ביתו וכל אשר בו תחת חסותו של הבורא והופך אותו למעין 'מקדש מעט'.

המזוזה מגינה על האדם ומשפחתו ומזכה אותם באריכות ימים, כנאמר בפסוק: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם" , ולמדו חז"ל : שכל הזהיר במצוות מזוזה יאריכו ימיו וימי משפחתו. המזוזה שומרת על האדם הן בהיותו בתוך ביתו והן בצאתו מן הבית, כנאמר : "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם". שכר מצות המזוזה גדול הוא אף משאר המצוות, עד שאינו נחשב כשכר אלא כריווח וכחלק בלתי נפרד מגוף המצווה עצמה .

תשובה:

טבילת כלים היא מצוה, שכן נאמר בתורה, שלאחר שנלחמו בני ישראל עם המדיינים, וחזרו מהמלחמה עם שלל, ציווה אותם השם יתברך להטביל את הכלים שבאו משלל המדינים במקוה טהרה. וככל מצוה נתקנה לה גם ברכה – "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו על טבילת כלים". כאשר לפי ההלכה אין מברכים אלא כאשר חיוב טבילת הכלי הוא וודאי מן הדין ולא מצד חומרא או שהוא שנוי במחלוקת הפוסקים.

ברם, לדעת פוסקים רבים, בעולם המסחרי המודרני, כאשר אנשים מכל העולם יכולים לקנות מניות בחברות ולהפוך לשותפים בהם, ולו באחוז מזערי, שעל פי ההלכה יש לו תוקף של שותפות, הרי שיתכן מאוד שגם בחברות המייצרות כלים ונמצאים לכאורה תחת בעלות גוי, בעצם יש בהם שותפים יהודיים ברמה כזו או אחרת, כך שהכלי המיוצר על ידם אינו נחשב ככלי של גוי בלבד, וממילא אינו חייב בטבילה. מדובר אמנם בספק בלבד, ולכן אנו מחמירים וטובלים את הכלים, אך נמנעים מלברך על הטבילה, כפי הכלל בהלכות ברכות ש"ספק ברכות – להקל" – ולא לברך.

כמובן, שכאשר ידוע לנו בוודאות שהכלי הוא בבעלות של גויים בלבד – חובה להטבילו ואף לברך על הטבילה.