בית משותף שחלק מדייריו אוכלים חמץ, האם יהודי הגר בו עובר על איסור חמץ?

תשובה:

איסור חמץ בפסח הוא רק על חמץ הנמצא בבעלותו של האדם[1], שנאמר לגבי חמץ[2] 'ולא יראה לך', ודרשו חכמים[3]: 'שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל הפקר', כך שחמץ שאינו שלו אינו עובר עליו. לכן, יהודי הגר בבית משותף עם דיירים נוספים האוכלים חמץ – אינו עובר על חמץ זה כיון שאינו שלו.

ולמרות שהחמץ נמצא בחדר המיועד לשימוש הדיירים, במקלט או במחסן ובצורה כזו הוא נקנה ליהודי, מצד 'קנין חצר', שכל דבר שנמצא בחצרו של אדם נקנה לו, כך שהחמץ אמור להיכנס לבעלותו – כאן הדין שונה, שכן 'קנין חצר' פירושו שהחצר משמשת כביכול כשליחה של בעליה לקנות עבורו את מה שנמצא בתוכה, אך זאת רק בתנאי שהבעלים חפץ לקנותו, ולכן חמץ בפסח, מאחר שאין ברצונו של היהודי לקנות דבר האסור לו, אין החצר קונה את החמץ עבורו[4]. ונכון שיאמר זאת במפורש לפני זמן איסור חמץ, שאינו מעוניין לקנות את החמץ שייכנס לרשותו בפסח[5].

יצוין כי חמץ הנמצא בחדר האשפה – מלכתחילה אינו נקנה ליהודי, למרות שיש לו חלק גם בחדר זה, שמאחר שהדברים הנמצאים שם מיועדים מראש לפינוי, נחשב חדר זה כחצר שאינה משתמרת, שאינה קונה לבעליה את המונח בתוכה[6].

[1] שו"ע אדה"ז סי' תמ ס"ב. [2] שמות יג, ז. [3] פסחים ה, ב. [4] שו"ע אדה"ז סי' תמח ס"ג. [5] שם ס"ד. [6] ראה פסקי תשובות סי' תמה אות ז ובהמצויין שם.