וידעתם את המצות

מאיזה קמח יש לעשות את המצה? מצות מקמח כוסמין – חיסרון או מעלה? מה הן "מצות מקמח מלא" והאם יש בהן חיסרון הלכתי? האם יש הבדל בהידור הנדרש בין המצות של ליל הסדר למצות של שאר ימי הפסח? איך מקיים חולה צליאק הרגיש לגלוטן את מצוות אכילת מצה? האם מצה משיבולת שועל ראויה לברכה? מה השיעור המינימלי של מצה לאדם חולה? איך יתנהל סדר הסעודה בליל הסדר למי שעל פי הוראת רופא אוכל רק כזית אחד? * דיני ומנהגי מצות מצוה – חלק ראשון

 

 

בראש מצוות הפסח נמצאת מצות אכילת מצה. לא רק מצוה גדולה היא אלא גם סגולתה רבה ונפלאה, ונקראת בזוהר[1] בשם: "מיכלא דמהימנותא" ו"מיכלא דאסוותא". לא לחינם נכתבו הלכות רבות הקשורות לאופן אפייתה ושמירתה מחימוץ. הידורים רבים נהגו בה ונודעה בשערים עבודת אפיית המצות וההכנה רבה לזה שהייתה אצל גדולי וצדיקי הדורות בכלל ורבותינו נשיאנו בפרט[2], ובעקבותיהם גם אנו נוהגים להדר בהם ככל שניתן.

הלכות אפיית מצות רבות ומפורטות הן ולא הרבה בקיאים בהן. אך בזמננו אכשור דרא וישנם מאפיות מהודרות האופים מצות בתכלית הכשרות וההידור, והכל קונים מצות מן המוכןממקום שבו מקפידים על אפיית המצות כפי כל ההידורים המקובלים מדורי דורות בין אנ"ש חסידי חב"ד.

לכן במסגרת זו נעסוק (בתקופה הקרובה) בעיקר בדיני מצות מצה הנוגעים לכלל הציבור, וכן נפרט במקצת את ההידורים הנהוגים באפיית המצות, שמתוך כך יידעו במה למנהגנו חשוב להדר בעיקר בקניית המצות.

 

קמח לאפיית המצה

המצה שהאדם יוצא בה ידי חובתו בליל הסדר צריכה להיות עשויה מאחד מחמשת מיני דגן בלבד, שהם: חיטה, שעורה, כוסמין, שבולת שועל ושיפון[3]. המנהג הוא לקיים את מצוה מן המובחר ולהדר לקחת מצה העשויה ממין החיטה דווקא, שהן חביבים לאדם ביותר, וכך יאכל את המצה לתיאבון[4]. מצה שאינה עשויה מדגנים – אין יוצאים בה ידי חובה ואף ברכתה היא "שהכל"[5].

מצה משאר מיני דגן > מעיקר הדין, ניתן להשתמש למצה גם בשאר מיני דגן, אולם מאחר ששאר מיני דגן ממהרים יותר להחמיץ, הרי ששמירתם מהחימוץ כרוכה בזהירות והקפדה יתרה בשעת הלישה והעריכה[6], עד כי יש הסבורים שלא נאמרו דיני הזהירות מחימוץ אלא במצות העשויות מחיטים בלבד ואין להשתמש במצות הנעשים משאר מיני דגן אף בדיעבד[7]. ולכן, כאמור, לכתחילה יש להדר להשתמש במצות מחיטים בלבד.

מצות כוסמין > כך יש גם להתייחס ל'מצות כוסמין' (להבדיל מהכוסמת שהיא ממין קטנית[8]), שלמרות שכיום משתמשים בתהליך חדשני המדמה את החמצת הכוסמין להחמצה של החיטה, אך מאחר ובסופו של דבר אינו מין חיטה אלא משאר חמשת מיני דגן, לכן מחמירים לכתחילה – כשאין כל בעיה בריאותית, כדלקמן – שלא לצאת בו ידי חובת כזית מצה בליל הסדר, אולם אפשר להשתמש בו לשאר ימי הפסח, אך יש המחמירים שלא להשתמש בהם לכתחילה בכל ימי הפסח[9].

יודגש: עקב המורכבות בטיפול ויצור מצות-כוסמין וקלות-הדעת בה מבוצע בפועל הייצור על ידי גורמים מסוימים – חשוב להקפיד במשנה זהירות על כשרות מהודרת ביצור מצות אלו.

מצות מקמח מלא > 'מצות מקמח מלא' פירושן מצות העשויות מקמח מחיטה שאינה קלופה (בניגוד לקמח הרגיל). משום כך המצה מלאה בסיבים תזונתיים המגיעים בעיקר מקליפת החיטה (הסובין) ומנבט החיטה, מה שמוסיף למצה ערך תזונתי וטעם מיוחד.

לפי ההלכה מצות אלו כשרות לכתחילה, כיון שהם ממין חיטה; אכן אך צריך להקפיד שיהיה הרוב קמח ושהסובין לא יופרדו ממנו לפני הלישה ורק אחר-כך יערבו את הסובין עם עיסת הקמח. כי הסובין שיתווספו אחר-כך לעיסה לא יכולים להצטרף לשיעור כזית קמח שנדרש לאכול כדי לקיים את מצוות אכילת מצה[10].

ואכן, מעשית, שונה היא כיום טחינת הקמח למצה, שהיא 'טחינת ריחיים', משאר סוגי הטחינה, בהם משתמשים בדרך כלל בכל השנה, שכן הטחינה הרגילה מפרידה לחלוטין בין כל מרכיבי גרעין החיטה עד שיוצא קמח נקי, ולאחר מכן יכולים להוסיף לו מרכיבים נוספים שכבר הופרדו ממנו וזה מה שמוגדר בכלל כ'קמח מלא' באחוז כזה או אחר. שונה הדבר ב'טחינת ריחיים' בו כל הגרעין נכנס ונטחן עם כל מרכיביו אך לא תוך הפרדה מלאה לחלוטין.

ולכן למעשה בכל טחינת קמח למצה מעורב אחוז מסוים של סובין, שכן לאר טחינת הריחיים הראשונה נשאר הרבה סובין בנפה ונוהגים לטחון אותם כמה פעמים כדי להוציא מהם כמה שיותר קמח; היות שנשארים הרבה סובין שטרם נטחנו ורק נחלקו לחתיכות קטנות מאחר שטרם הופרשו מהחיטה הרי הם מצטרפים לכזית. בנוסף, הרי בלאו הכי אנו נוהגים לאכול שיעור שתי כזיתים למצווה, אם כן יש בו כזית קמח ברווח גם ללא הסובין[11].

 

מצה לחולה

חולי צליאק > הסיבה בגינה יש להקפיד שהמצה תהיה מחמשת מיני דגן דווקא היא משום שנאמר[12] "לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל מצות" וגו' ולמדו מכך חכמים שהמצות צריכות להיות עשויות מדבר שעשוי לבוא לידי חימוץ, אלא שאנו שומרים אותו שלא יבוא לידי חימוץ, מה שאין כן דבר שלעולם אינו עשוי לבוא לידי חימוץ. הדגן מורכב גם מגלוטן, שהוא הגורם המסייע להתפחת העיסה.

אנשים הרגישים לגלוטן, ובפרט חולי צליאקנמנעים ביותר מאכילתם, עד כי בדרגות מסוימות של המחלה אכילת הגלוטן אף עלולה לגרום לסיבוך שיש בו סכנת נפשות. ולכן, חולי צילאק שלפי הוראת רופא אינם יכולים לאכול אפילו כזית מצה אחד של מין חיטים, הרי שהם בגדר חולה שיש בו סכנה הפטור מאכילת מצה[13].

מי שעל-פי הוראת הרופא יכולים לאכול רק כמות קטנה של מצה, יעדיפו לכתחילה אכילת מצה מכוסמין הנ"ל, שהיא דלת גלוטן, שכן, כאמור, הכוסמין הם ממין דגן[14].

אולם לחולי הציליאק, הנמנעים לגמרי מגלוטן, בימינו נמצא פתרון בדמות ייצור מיוחד של מצות משיבולת-שועל מיוחדת שכמות הגלוטן שבה מעטה מאוד[15], ומאידך היא מחמשת מיני דגן וראויה לבוא לידי חימוץ וברכתה 'המוציא' ויוצאים בה ידי חובה[16]. אך כאמור, מי שיכול לאכול מצות כוסמין – יעדיף מצות אלו[17].

עם זאת, חולה הנמנע כל השנה מגלוטן, יש לו לקבל אישור ספציפי מהרופא שאין כל חשש סכנה באכילת מצות מכוסמין או שיבולת-שועל, ואיזו כמות הוא יכול לאכול מהן, אם רק 'כזית' מצה אחד או יותר מכך, כפי הדרוש לאכילת מצה, לכורך ולאפיקומן, כדלהלן.

שיעור אכילת מצה לחולה > שיעור כזית לכתחילה הוא: 27 סמ"ק ולפי השיטות המקלות יותר השיעור המינימילי הוא: 17 סמ"ק, ויש לשערו בהתאם למצה הנאכלת[18].

מי שאינו יכול לאכול אלא כזית מצה אחד – לא יאכל מצה על סדר ההגדה ('מוציא מצה') אלא אחרי אכילת ה'מרור' יאכל סעודה ('שולחן עורך') ללא 'המוציא' ויקפיד שלא להרבות באכילה יותר מידאי, כדי שאחרי שיסיים את סעודתו יאכל מצה לתאבון. בסוף הסעודה יטול ידיו ללא ברכה[19], יברך ברכת 'המוציא' וברכת 'על אכילת מצה' ויאכל לשם 'מצוות אכילת מצה' ולשם 'אפיקומן' מצה בשיעור כזית, ולאחר מכן לא יאכל כלום[20].

ואם מותר לו לאכול שיעור שני כזיתים, אזי יטול ידיו בברכה, ובאכילה הראשונה, אחר ברכת 'המוציא' וברכת 'על אכילת מצה' – יאכל מצה בשיעור כזית, ובסוף סעודתו יאכל מצה בשיעור כזית לשם 'אפיקומן'[21].

 

[1] ח"ב דף קפג, ב.

[2] ראה בהרחבה אוצר מנהגי חב"ד ניסן ע' כ ואילך.

[3] שו"ע אדה"ז סי' תנג ס"א.

[4] ראה שם ס"ב.

[5] שם ס"א.

[6] ראה דעת תורה סי' תנג. שו"ת שרגא המאיר ח"ה סי' ח. ועוד.

[7] ראה שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' מט.

[8] ראה תורת הברכה ע' מג שהכוסמין שממין דגן נקראים בימינו "חיטת הספלטה" וכן "דינקל".

[9] ראה דעת תורה שם.

[10] ראה שו"ע אדה"ז סי' תנד ס"א-ב.

[11] ראה שו"ת קנין תורה ח"ב סי' פג. הלכה של פסח שער ח פ"א סוה"ע י.

[12] דברים טז, ג.

[13] ראה נשמת אברהם ח"א ע' רכז וע' תרנב.

[14] ראה פסחים לה, א. וראה גם דעת תורה שם ס"ג בשם שו"ת שם אריה שמותר לערב כוסמין בחיטין שמין אחד הם.

[15] לעומת השיבולת שועל הרגילה הנמכרת בשוק, שיש בה כמות גדולה של גלוטן.

יצוין, כי כיום יש סיבה נוספת להקל, שכן בעבר היו מוציאים את האנזימים מהשיבולת שועל וכך לא היתה מחמיצה, אבל היום משתמשים בתהליך חדשני שמייתר את הצורך בהוצאת האינזימים, כך שהיא עדיין עשויה לבוא לידי חימוץ.

[16] ראה בהרחבה שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' קל. וסי' שב. ו"ת חשב האפוד ח"ג סי' ט. נשמת אברהם שם. קונטרס הליכות שדה גל' 57 שבט תשמ"ט ע' 11. שכן דעת גדולי הפוסקים בזמננו.

[17] שכן ראה במקורות שבהערה הקודמת שיש שסברו שאין יוצאים י"ח במצות שיבולת שועל.

[18] ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית ח"ג ע' 483 הע' 99 ואילך. וש"נ.

[19] כיון שאוכל פחות מכביצה – ראה שו"ע אדה"ז סי' קנח ס"ב.

[20] שו"ע אדה"ז סי' תפב ס"ג.

[21] ראה משנ"ב שם סק"ו.

כתיבת תגובה