מה אסור לעשות לפני הבדלה?

האם קדושת השבת ואיסוריה נמשכים עד ההבדלה? מדוע אסור לעשות מלאכה קודם הבדלה? מה הן המלאכות האסורות ומה הן המלאכות המותרות? מדוע אסור לבקש צרכיו לפני הבדלה? מה דין הנשים?  * הלכות ומנהגי הבדלה – חלק שני

את ההבדלה בין יום השבת לימי החול נצטווינו לציין פעמיים, פעם אחת בתפלת ערבית של מוצאי שבת, ופעם נוספת – על היין[1].

מהותה של ההבדלה היא אמנם אמירת דברי שבח והזכרת ההבדלה בין הקודש לחול[2] ואינה הגורם המתיר את איסורי עשיית המלאכה של שבת, שכן ברגע שיצאה השבת – בצאת הכוכבים, היו אמורים לפוג איסורי המלאכה בשבת[3], אלא שעדיין חלים על האדם מספר מגבלות עד שיקיים את חובת ההבדלה. במאמר שלפנינו נתמקד באיסור עשיית מלאכה שקודם ההבדלה, הלכה בטעמה.

איסור עשיית מלאכה

טעם האיסור > כשם שמצוה להוסיף מהחול על הקודש בכניסת השבת, כך מצווה להוסיף מהחול על הקודש גם בצאת השבת. לפיכך, צריך להיזהר שלא לעשות מלאכה עוד כמה דקות אחר צאת הכוכבים[4].

לאחר מכן, פגה קדושת השבת וממילא גם איסורי המלאכה שבה[5] ומותר מן התורה לעשות מלאכה גם בלא הבדלה. אך בכל זאת, חכמים תקנו שאיסור עשיית המלאכה יימשך עד לאחר ההבדלה, בנימוק שההבדלה היא גם ליווייה של שבת המלכה ביציאתה, ו"אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שילווה את המלך"[6]. 

איזה מלאכות נאסרו? > אמנם לדעת אדה"ז, איסור עשיית המלאכה אינו המשך ישיר לאיסורי המלאכה של שבת[7], אולם כולל בתוכו את כל המלאכות האסורות מן התורה וכן דברים האסורים בשבת עצמה מדברי סופרים משום שבות, אך לא את איסורי דברי סופרים התלויים בדיבור[8], ולכן אדם שלא הבדיל יכול לומר לנכרי, ואפילו לחבירו היהודי שכבר הבדיל, שיעשה עבורו מלאכה[9].

ברם עדיין חל איסור בקשת צרכיו, שאסרוהו חכמים עד שיבדיל בתפלה[10], ש"כשם שאסרו לעשות חפציו קודם שיבדיל, כך אסרו לתבוע צרכיו קודם שיבדיל"[11].

כמו כן יש מתירים גם את האיסורים שיש בהם רק משום עובדין דחול ואין בהם סרך מלאכה[12].

היתר עשיית מלאכה > איסור עשיית המלאכה הוא עד "שילווה את המלך", והיינו בהבדלה בתפילה או על הכוס[13], אולם אם רוצה לעשות מלאכה, אפילו מלאכה גמורה מן התורה, קודם שיתפלל ערבית או שיבדיל על הכוס – יכול לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ללא שם ומלכות, להיכר בעלמא, ללוות המלך, ועושה מלאכתו[14].

וזהו מעיקר הדין, אך כל בעל נפש יחמיר לעצמו, שלא לעשות מלאכה מן התורה[15] עד סיום "ואתה קדוש" בסיום תפלת ערבית, גם אם כבר אמר "המבדיל בין קודש לחול" או אמר "אתה חוננתנו" בתפלה, "וכל העושה מלאכה קודם סדר קדושה – אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה"[16].

חובת הנשים > נשים שאינן מתפללות ערבית ואינן מבדילות בתפלה – יש להזהירן וללמדן לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בצאת השבת קודם שיעשו מלאכה[17].

[1] כפי שהתבאר בהרחבה במאמר הקודם. וש"נ.

[2] ראה במאמר הקודם משו"ע אדה"ז סי' רצו סי"ט.

[3] ראה שו"ע אדה"ז סי' רצג ס"א.

[4] שם.

[5] ראה שו"ע אדה"ז סי' תצא ס"ג.

[6] שם סי' רצט סט"ו.

[7] ראה לשונו בסי' תצא שם (שיובא להלן). וכן מפורש בתחילת דבריו בסי' רצט שם: "אע"פ שיצא השבת והוסיף מחול על הקודש", היינו שזהו מעבר לזמן התוספת, אולם בזמן התוספת לא שייך ההיתר דעובדין דחול דלקמן.

אבל להלן שם סכ"א לשון אדה"ז: "מי שמוסיף מחול על הקודש הרבה" כו', והוא הנידון בסי' רסג סכ"ה, ב"מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת או שממשיך סעודתו בלילה", שיתכן שבמקום שניכר מתוך מעשיו שעושה כן מתוך קבלת תוספת שבת, כמו שממשיך סעודה שלישית במוצאי שבת, אזי האיסור מלאכה הוא מדין תוספת, ולהעיר שזו הדוגמא שהובאה בסי' רצט.

וי"ל שגם המאחר להתפלל ערבית דינו הכי (עכ"פ) במקום שעושה כן בקביעות, שכן מסי' רצג משמע שברגע שהוא יכול להתפלל מעריב, לאחר זמן התוספת שמן הדין, ביציאת ג' כוכבים רצופים – אינו אסור עוד במלאכה רק מצד ללוות את המלך, אולם המאחר בקביעות ומאחר הרבה, גם עליו חל האיסור מדין תוספת, ואפשר שזו הכוונה בסי' רסג שם.

וכן משמע קצת בסי' תצא שם, לגבי הממשיך סעודת יום טוב במוצאי יו"ט האחרון של פסח לאחר צאת הכוכבים, שאף שכותב, "דכיון שחשכה הוא לילה לכל דבר וכבר הלכה ממנו קדושת יום טוב, ומה שאסור בעשיית מלאכה קודם ההבדלה אינו מחמת קדושת יו"ט, אלא שהחכמים אסרוהו מטעם שנתבאר בסי' רצט", ומשמע שאין זמן זה שייך כלל לתוספת – הרי ממשיך במוסגר: "ואף להוסיף מחול על הקודש אין צריך כ"א לענין שביתת יו"ט ממלאכה", משמע שלענין איסור עשיית מלאכה שייכא התוספת ויכול לקבלה על עצמו ואז האיסור אינו מצד ליווי המלך, ורק "לענין שאר דברים התלוים בקדושת היום, כגון מצות מקרא קודש אין צריך להוסיף מחול על הקודש". ע"ש.

[ובזה נפשט מה שהסתפקו במילואים לקיצור הלכות סי' רצט (ב) אות ד, "כיצד וע"י מה נפסקת החלות דתוספת שבת ומתחיל הגדר ד'קודם שילווה את המלך' גרידא", דלמשנ"ת  הרי ברור בסי' רצג שמיד ביציאת ג' כוכבים רצופים אינו אסור עוד מצד תוספת שפגה מאליה ואז מתחיל האיסור מצד ליווי המלך, אולם יכול להמשיך עליו תוספת שבת גם לאחר יציאת ג' כוכבים רצופים, ויהא דינו כמו בתוספת שבת לענין איסור עשיית מלאכה, כנ"ל].

[8] הטעם לכך מבואר בסי' רסג קו"א סק"ח, שהאיסורים החלים בזמן תוספת שבת הם רק האיסורים התלויים בגופו של אדם ולא מה שחוץ לגופו, כמו אמירה לגוי וכדו' [וה"ה לכל מה שנאסר מצד ממצוא חפצך ודבר דבר בסי' שו-שז – ראה מנחת שבת סי' צו סק"ג, ופשוט], כיון שאיסורים אלו שייכים לשבת עצמה וכשקיבל על עצמו תוספת שבת ואסר על עצמו מלאכה מעבר לעיצומו של יום השבת, לא קיבל על עצמו מעבר לכך "והוא הדין במוצאי שבת, אינו חפץ מסתמא שתומשך עליו חומרא זו".

ואף שבסי' רצט שם עוסק אדה"ז באיסור שמצד ליווי המלך ולא מצד תוספת – אפשר שאפילו להדעה האוסרת גם עובדין דחול, ומכך יוצא שלמעשה יש כאן איסור עשיית מלאכה מלא הן במלאכות האסורות מה"ת והן מד"ס, לרבות עובדין דחול, עדיין אי אפשר לאסור יותר מהזמן של תוספת שבת, בהם לא שייכים איסורי שבת התלויים בדיבור. וק"ל.

[9] שו"ע אדה"ז סי' רסג סכ"ה. סי' רצט סכ"א. ושם מבואר, שאפילו נמצא עדיין בסעודה שלישית יכול לומר לחבירו שיבשל עבורו ויאכל מתבשיל זה מיד, ואע"פ שיזכיר אח"כ 'רצה' בברכת המזון (ראה גם סי' תצא שם).

[10] שו"ע אדה"ז סי' רצט סט"ו. וראה בהרחבה קובץ תפארת יהודה קלמן ח"ב ע' 90 ואילך.

[11] לשון הרשב"א בתשובותיו ח"א סי' תשלט.

[12] שו"ע אדה"ז שם, ומסיים ש"כן נוהגים במוצאי יום הכיפורים", כמבואר בסי' תרכג סי"א, והכוונה לתקיעת שופר במוצאי יום הכיפורים, למרות שהיא בגדר עובדין דחול (ראה סי' תקפח ס"ד), וכותב רבינו ש"אין בזה איסור כלל" קודם הבדלה.

[אולם אין לדייק מלשונו בסי' תרכד סט"ו "שלא אסרו קודם הבדלה אלא אכילה ושתיה ועשיית מלאכה ממש", שפסק להלכה כהיש מתירין (ולא רק מצד המנהג), שאפשר ש"עשיית מלאכה ממש" בא למעט איסורי דברי סופרים התלויים בדיבור"].

[13] שו"ע אדה"ז שם.

[14] שם סט"ז.

[15] בשו"ע אדה"ז שבהערה הבאה: "שלא להדליק ולא לעשות שום מלאכה, . . אבל טלטול הנר מותר", ומתוך דבריו משמע דהיינו שאין להחמיר אלא במלאכות שמן התורה ולא במלאכות שמדברי סופרים (ראה מחצית השקל סו"ס רצט).

[16] שו"ע אדה"ז שם סי"ט.

[17] שם סי"ח.