מדוע מהדרים כל כך באפיית המצה? מה נחשב למצות עבודת יד? ועד כמה צריך להקפיד בזה עם הילדים? מה החשיבות של 'מצות חבורה'? האם יש ענין להתעסק בעצמו באפיית המצה ועד כמה? מה ההבדל בין "שמורה משעת קצירה" ל"שמורה משעת טחינה"? האם יש ענין לחזר אחרי קמח שנטחן דוקא בריחיים של יד? מדוע אפיית המצה אורכת 18 דקות? מה ההבדל בין "ח"י מהשולחן" ל"ח"י מהלישה"? והאם צריכים להקפיד בכל החומרות רק במצות של ליל הסדר או בכל המצות? מאיזו מאפייה יש לקנות מצות? והאם יש ענין לאפות מצות בערב פסח אחרי חצות? * מושגים בהידורי אפיית המצות
בשל חשיבות מצות אכילת מצה וסגולתה הנפלאה, הידורים רבים נאמרו באפייתה, חומרות רבות, לעשות משמרת למשמרת, לשמור ולעשות ולקיים את מצות "ושמרתם את המצות".
בכדי ליישם את ההידורים הרבים, הדבר דורש השקעה כספית לא מועטה, ומחירי המצות לצרכן בהתאם, ייאמר ברורות כי המאפיות המהודרות מוציאים מתחת ידם בסייעתא דשמיא מצות שמורות המהודרות לקיים בהם את מצות אכילת מצה כתיקונה, גם ברמת ההידור הבסיסית המוצעת לציבור, אולם ישנם הידורים נוספים המוצעים לבחירת הציבור החפץ להדר יותר.
ברם, דומה כי הציבור הרחב אינו מודע למהותם של ההידורים והחומרות, מה נחשב להידור ומה לחומרא יתרה, ועל מה חשוב להקפיד, אשר לכן ננסה בשורות אלו לפרט ולבאר בקיצור נמרץ מעט מההידורים והחומרות המוצעים לציבור, וישאל כל אחד את רבו עד כמה עליו להקפיד ואלו מצות לרכוש.
מצות עבודת יד
בראש ובראשונה יש להקפיד שיהיו המצות מצות עבודת-יד דוקא, והסיבה לכך היא, שהמצות שהאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח צריכים להיות כאלו ששמרם ישראל מחימוץ לשם הפסח, שנאמר[1] "ושמרתם את המצות" – לשם קיום מצות מצה בפסח בהן[2]. ולכן צריכים להיעשות ע"י ישראל גדול בכוונה לשם מצות מצוה, הן בלישת המצה ועריכתה והן בהתעסקות עמה שלא תחמיץ עד אפייתה[3].
רבותינו נשיאנו שללו בתוקף השימוש ב'מצות מכונה', וכאמור, הידרו והקפידו מאד באפיית מצות מצוה, שיהיו שמורות מכל חימוץ ושכל עסק אפייתן יהיה ע"י יהודים גדולים שומרי תורה ומצוות ועוד[4].,
כל זאת ויותר מכך הוא בשל היות המצה "מיכלא דמהימנותא" ו"מיכלא דאסוותא", ובהצטרף לזהירות בכשרות בפסח עד הקצה האחרון. כ"ק אדמו"ר אף הורה שיש להקפיד ליתן לילדים דוקא מצה שמורה עבודת יד, אף שבדברים אחרים ניתן להקל להם, וזאת כדי להחדיר בהם את ענין האמונה – עניינה של המצה – כבר מקטנות[5].
יצויין, כי כיום יש שחידשו אפיית מצות יד באופנים שונים, כאשר חלק מההליך נעשה באופן מכני אך מכוח האדם, מה שעורר שוב את הדיון האם דרך אפייה זו היא בגדר מצות יד או מצות מכונה, ותקצר היריעה מלגעת בנושא זה, רק משום שחלוקים הדעות בזה אף בין רבני חב"ד, הללו אוסרים והללו מתירים, הנה הרוצה להשתמש במצות אלו בפסח, ישאל את רבו ויעשה כהוראתו.
מצות חבורה
ההידורים והחומרות הרבים ביותר נהוגים במסגרת אפיית מצות ב"חבורה", כאשר כמה מתקבצים יחד לאפות את המצות בעצמם בהידור רב, כל חבורה וההידורים הנהוגים על ידה, וראוי לכל אדם להשתדל להשתתף ולהיות חלק מ"חבורה" ולאפות את המצות בעצמו בהידור רב, וכידוע עד כמה השתדלו בזה חסידים מדורי דורות[6];
שכן, מלבד ההידורים הרבים שניתן לקיים בנקל כאשר אופים כמות קטנה של מצות ולא בכמות מסחרית, יש גם ענין בהשתתפות בעצמו באפיית המצות, וכפי שכותב אדמו"ר הזקן בשולחנו[7]: "גדולי החכמים היו משתדלין בעצמן במצות מצוה ועומדין על עשייתן ומזרזין את העוסקין בהן ומסייעין בעריכתן, וכן ראוי לכל אדם לעשות – להיטפל הוא עצמו במצוה, שכן הוא בכל המצוות – 'מצוה בו יותר מבשלוחו'".
כן מובא בשם האר"י ז"ל, כי בזמן האפייה ישתדל ויתאמץ בעשייתה עד שיזיע, שזהו תיקון גדול[8].
אכן, יש להבהיר, שלמרות הצורך להתעסק בעצמו במצוה, הנה אין מקום שבני החבורה יחליפו לחלוטין את עובדי המאפייה המנוסים והמיומנים, שאם כן יצא שכרו בהפסדו, שכן לא ימלט שמחמת חוסר המיומנות יבואו למכשול חלילה, אלא עבודתם תהא בעיקר בפיקוח וזירוז העבודה וסיוע בלבד בשלבי האפייה, כמובן גם מדברי אדה"ז דלעיל.
יצויין שכ"ק אדמו"ר השתתף בעיקר בשאיבת מים שלנו והפרשת חלה מהמצות ולא במלאכת האפייה עצמה[9].
שמורה משעת קצירה
כבר נתבאר שהמצות שהאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח צריכים להיות כאלו ששמרם ישראל מחימוץ לשם הפסח.
זמן השימור יכול להיות בשלשה מועדים: א) החל משעת הלישה – דהיינו שקונים קמח טחון מוכן ומרגע השימוש בו מתעסקים בלישתו ואפייתו לשם מצות מצוה[10], ב) החל משעת הטחינה – לאחר שקונים חיטים שנקצרו מן השדה וטוחנים אותם תוך הקפדה שלא יבואו לידי חימוץ, ג) החל משעת הקצירה – שמשעת קצירת החיטים, בזמן שהחיטה בשלה כל צרכה, מקפידים שלא תבוא במגע עם מים.
מעיקר הדין, די בשמירה משעת הלישה, שאז, כיון שעירבו מים בקמח עלולה העיסה להחמיץ ויש לשומרה ולהתעסק עמה כדי שלא תחמיץ[11]. אך מנהג ישראל קדושים להחמיר ולהשתמש למצות מצוה בליל הסדר ממצות שנשמרו כבר משעת הקצירה, ולפחות משעת הטחינה[12].
ואכן, כיום המאפיות המהודרות מקפידים להשתמש בקמח שנשמר משעת הקצירה, ולכתחילה עליהם להקפיד שקצירת החיטים תהיה בשלב שהחיטים עדיין ירוקות. אם החיטים התייבשו לגמרי ואינן צריכות עוד לקרקע (כבר אינן צורכות מים והזנה מן הקרקע), הן עלולות להחמיץ כשתבואנה במגע עם מים.
למעשה, כיום אין כמעט קציר מוקדם של חיטה ירוקה, ורוב החיטים נקצרות כשהן כבר יבשות ואינן יונקות מן הקרקע, ולכן משתדלים לקוצרם בזמן שאין חשש שירד עליהם גשם, בתקופת הקיץ, שאז החיטים יבשות, ובמקומות שיש בהם יותר גשמים קוצרים את החיטה בעודה לחה במקצת טרם שנגמר בישולה וממתינים עד שתתייבש. יצויין, כי לצורך כך ההשגחה מתחילה עוד לפני הקצירה בבדיקת השדה וניקוי הקומביין.
הידור נוסף המקובל היום הוא, שלמרות שיש להבחין בין השמירה שמשעת הקצירה והטחינה, שהיא בעיקר שלא יבוא לידי חשש חימוץ, ואילו השימור שמשעת הלישה גם צריך שיהיה בכוונה לשם מצה וצריך להתעסק בו רק ישראל גדול שיאמר שעושה "לשם מצת מצוה"[13], אולם בפועל מחמירים בכשרויות המהודרות שגם הקצירה תיעשה בידי יהודי ירא שמים שיאמר לפני הקצירה "לשם מצות מצוה".
ריחיים של יד
בפוסקים מובא כהידור לטחון את הקמח בריחיים של יד דוקא[14], הידור זה לא מובא בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, אולם כך נהגו גם רבותינו נשיאנו להשתדל בזה[15]. ברם, ידוע, שכ"ק אדמו"ר הריי"צ, לאחר בואו לאמריקה שינה מנהגו בזה מפני סיבה והחל להשתמש בריחיים של מכונה, עקב כך נהג גם כ"ק אדמו"ר עד שנת תשמ"ח להשתמש בריחיים של מכונה, שאז שינו במאפייה שממנה נאפו המצות של כ"ק אדמו"ר והשתמשו בריחיים של יד. וישנם מאפיות של חסידי חב"ד שלכתחילה משתמשים בקמח מריחיים של מכונה, אם כי ניתן להזמין גם מצות מקמח שנטחן בריחיים של יד.
ח"י רגעים
מובא בהלכה שכל זמן שעוסקים עם הבצק ולא מפסיקים ולו לרגע אחד, ניתן להניחו אפילו כל היום כולו, ואם הניחוהו בלא עסק כדי הילוך מיל – הרי זה חמץ. קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם שיעור מיל הוא 18 דקות או 24 דקות, ומחמירים שלא ישהה החמץ בלא עסק 18 דקות[16].
לכן, על פי דין כל עוד התעסקו עם העיסה יכולים לשהות בהכנתה הרבה יותר מ18 דקות, ובלבד שלא ישהה ללא עסק 18 דקות, אולם חוששים שמא במהלך ההכנה נדבק פירור מחוץ לעיסה שהוא שהה 18 דקות ללא עסק ונדבק בעיסה ולכן דואגים שתהליך עריכת העיסה יהיה לא יותר מ18 דקות, שאז מנקים נקיון יסודי את כל הכלים והשולחנות ומתחילים במחזור נוסף של עריכת המצות.
ובזה ישנו חילוק בין מה שנקרא "ח"י מהלישה" ל"ח"י מהשולחן", שהם רמות שונות של חומרא שמעבר לעיקר הדין. שכן תהליך אפיית המצה הוא: לישת וערבול הקמח והמים, העברה ל"פינר", הלש את הבצק באמצעות מוט הברזל, עובר לשולחן לחיתוך ואחר כך רידוד הבצק עד להפיכתו למשטח דקיק, חירור, הנחה על מוט העץ, ואפייתה בתנור. התהליך עצמו אמנם לוקח דקות ספורות, אולם כאן מדובר על ניקוי העמדות מידי 18 דקות.
בתהליכים הראשוניים של הערבול והפינר, מנקים את השולחן אחרי עריכת כל עיסה, וממילא אין חשש שידבק בה פירור חמץ, עיקר החשש הוא ברגע שמגיע הבצק לשולחן החיתוך והעריכה, שאז יש חשש שמא תידבק שם איזו חתיכה בפירור של חמץ, ולכן עיקר ההקפדה היא לנקות את השולחן בכל מחזור של 18 דקות, כדי שגם אם שהה בו איזשהו פירור הוא לא שהה 18 דקות, וזו הקפדת "ח"י מהשולחן", אולם יש המקפידים עוד יותר שכל מחזור עריכת המצה, החל מהרגע הראשוני בו נגע הקמח במים, יהיה לא יותר מ18 דקות.
מצות 'ערב פסח'
מן הדין יוצאים ידי חובה אפילו במצות שנאפו כמה חודשים לפני הפסח, אלא ש"נהגו כל ישראל שלא ללוש המצות של מצוה עד אחר חצות היום בערב פסח, שהוא זמן הקרבת הפסח"[17]. אכן, רבים מקפידים להיפך – שלא לאפות מצות בערב פסח, מאחר שהוא כבר לאחר זמן איסור חמץ וחמץ בפסח במשהו, וקשה להיזהר מזה, בפרט בזמננו, שאופים במאפיות ציבוריות וההמון רב והזמן דוחק, וקשה להדר בכל הדקדוקים, ולכן מעדיפים לאפות קודם ערב פסח ובהידור ובדקדוק כהוגן, אלא אם כן מצליחים לבצע את כל ההידורים גם במצות של ערב הפסח[18].
יש שנהגו לקחת מצות שנאפו בתוך חודש לפני הפסח, לכל הפחות למצות שיוצא בהן ידי חובתו בליל הסדר[19].
אצל רבותינו נשיאנו החלו לעסוק באפיית המצות החל מראש חודש ניסן ובפועל אכלו בדרך כלל מהמצות שאפו בערב פסח אחרי חצות כל ימי הפסח[20].
מצות 'התקשרות'
כ"ק אדמו"ר עורר בדבר הצורך לקנות את המצות דרך מוסד השייך לרבותינו נשיאנו, והטעים זאת בכך, שכיון שהמצה היא "מיכלא דמהימנותא", לכן יש לקבלה ע"י הרבי, שהוא רועה האמונה וזהו עניינו[21].
באיזה מצות מקפידים?
יצויין לסיום, כי הגם שרבים מההידורים נאמרו דוקא במצות שהאדם יוצא בהם ידי חובתו בליל הסדר, ראוי להשתדל לקנות את כל המצות ולפחות חלק ניכר באותו רמת הידור, כיון שלפועל כל מצה עשויה להיות מונחת על שולחן הסדר, בפרט במשפחה בה יש כמה קערות סדר כ"י ולא תמיד ניתן למצוא מצות שלימות בנקל.
[1] שמות יב, יז.
[2] ראה שו"ע אדה"ז סי' תנג סי"ד. סי' תנד ס"ו.
[3] ראה שו"ע אדה"ז סי' תס ס"א.
[4] ראה בהרחבה אוצר מנהגי חב"ד ניסן ע' כט ואילך. וש"נ.
[5] שיחת י"ג ניסן תשי"א – תורת מנחם ח"ג ע' 7.
[6] וראה בהרחבה אוצר מנהגי חב"ד ניסן ע' כא ואילך אודות אפיית המצות של רבותינו נשיאנו וההקפדות השונות.
[7] סי' תס ס"ג –ד.
[8] משנת חסידים מסכת ניסן פ"ג מ"ג.
[9] ראה אוצר מנהגי חב"ד שם ע' לב.
[10] יצויין, כי כיום קמח רגיל עובר בדרך כלל שרייה ושטיפה וייבוש וכו', והוא חמץ אף בטרם יבוא במגע עם מים בתהליך האפייה ויש למוכרו יחד עם החמץ.
[11] שו"ע אדה"ז סי' תנג שם.
[12] שו"ע אדה"ז שם סט"ז וסי"ט. וראה גם סי' תנה סט"ו.
[13] ראה שו"ע אדה"ז סי' תנג סט"ו וסי' תס ס"א.
[14] ראה בהרחבה ביאור הלכה ריש סי' תס.
[15] ראה בהרחבה אוצר מנהגי חב"ד שם, וש"נ.
[16] ראה בהרחבה שו"ע אדה"ז סי' תנט ס"ט-י.
[17] ראה שו"ע אדה"ז סי' תנח ס"א-ב.
[18] ראה מאמר מרדכי שם סק"א. משנ"ב סק"ג. כף החיים סק"ב. ועוד. הלכה של פסח שער ח פ"ו סקמ"ט. וש"נ.
[19] ראה בהמצוין בפסקי תשובות סי' תנח אות ג. הלכה של פסח שם סק"נ.
[20] ראה אוצר מנהגי חב"ד שם ע' לב ואילך. וש"נ.
[21] ראה אגרות קודש ח"ט ע' כב. שם ע' סח. ועוד. וראה 'ליובאוויטשע מצה', תשורה כ"ט אדר תשס"ו, עמ' 16.