החובה להבדיל

האם חובת ההבדלה היא מדאורייתא או מדרבנן? ומה נפסק להלכה? מה היא מהותה של מצות ההבדלה? מה היתה השתלשלות תקנת ההבדלה? מדוע מבדילים גם בתפלת ערבית וגם על הכוס? ומה דינו של מי שהבדיל רק על הכוס ולא הבדיל בתפילה? * הלכות ומנהגי הבדלה – חלק ראשון

 

זכירה או הבדלה

מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדיבור, שכך פירשו חכמים[1] את הפסוק[2] "זכור את יום השבת לקדשו" – "זכרהו זכירת שבח וקידוש", כלומר, זכרון יום השבת הוא באמצעות אמירת דברי שבח וקידוש[3]. מכאן נלמדה חובת הקידוש בכניסת השבת.

הבדלה מדאורייתא או מדרבנן > אודות יסוד חובת ההבדלה ביציאת השבת, דנו הפוסקים, האם אף הוא בכלל חובת זכירה זו, שיש לזכור את יום השבת הן בכניסתו והן ביציאתו, כך שאף חובת ההבדלה עיקרה מן התורה, או שמא חובת הזכירה היא רק בכניסת השבת וההבדלה בצאת השבת היא תקנה נפרדת – מדברי סופרים[4].

מהות ההבדלה > גם לדברי האומרים שההבדלה אינה אלא תקנת חכמים, יש לדון בטעמה של תקנה זו; האם היא תקנה נפרדת ועצמאית, "שתקנו חכמים להבדיל בין קודש לחול", או שמא תקנה זו אף היא מבוססת על מצות התורה לזכור את יום השבת, ותוכנה הוא "שמזכירין הבדל בין קדושתו לחול", זאת בהתבסס על ההנחה שחכמים תקנו דבריהם כעין של תורה[5].

למחלוקות אלו, ישנם השלכות מעשיות, בהם נדרש אדה"ז להביע את הכרעתו ההלכתית בהן לאור השיטות השונות[6], וכפי שנבאר בהמשך אי"ה.

 

 

הבדלה פעמיים

אופן קיום מצות ההבדלה הוא – לכל הדעות – מתקנת אנשי כנסת הגדולה, שתקנו לישראל את נוסח הברכות והתפלות, הם גם תקנו נוסח קבוע להבדלה בתפלת ערבית של מוצאי-שבת, בתוך ברכת "חונן הדעת"[7].

בזמן תקנת נוסח ההבדלה, התקנה לא היתה להבדיל בנוסף גם על הכוס, מאחר שבתקופה זו היו עם ישראל דחוקים בעניות ולא כולם יכלו לקנות יין, ורק לאחר שהעשירו ישראל, קבעוה חכמים על הכוס, אך כשהענו שוב חזרו וקבעוה בתפילה, בסופו של דבר, כדי לא לשנות מפעם לפעם את תקנת ההבדלה בהתאם למצב העם, התקינו חכמים שלעולם צריך כל אדם להבדיל הן בתפילה והן על הכוס, אם יוכל למצוא יין[8], וכפי שיתבאר.

לא לחינם האריכו הפוסקים בהשתלשלותה של תקנת ההבדלה ואופני קיומה, שכן הלכות רבות תלויים בה. מהשתלשלות זו אנו למדים שעיקר תקנת חכמים היתה שההבדלה תהיה בתפילה, ולא היתה זו רק "ברירת מחדל", כיון שלא יכלו לתקנה על היין, אלא היא היא "עיקר התקנה" של ההבדלה[9], ויש לכך השלכות הלכתיות, כדלהלן.

 

שכח להבדיל בתפילה

מקומה של תחילת ועיקר תקנת ההבדלה מתבטא היטב בהלכות הבאות אודות מי שלא הזכיר את ההבדלה שבתפלה אך הבדיל על הכוס:

תפילה אחרי ההבדלה > מאחר שעיקר ותחילת תקנת ההבדלה היתה בתפלה, לכן גם מי ששכח והבדיל על הכוס לפני שהתפלל, או ששכח להתפלל ערבית כלל ונאלץ להשלימה בשחרית של יום ראשון – עליו להזכיר הבדלה בתפילתו (וכשמתפלל תשלומין – יזכירנה בתפילה השנייה, שעומדת כנגד תשלומין לתפילת ערבית)[10].

טעה בתפילה > מאידך – אדם שטעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, הדין הוא שאם נזכר קודם שהזכיר את השם בברכת "אתה חונן", יחזור "לאתה חננתנו" ויסיים על הסדר. אמנם אם נזכר לאחר שהזכיר את השם, אף שעדיין לא התחיל הברכה שאחריה – לא יחזור, מפני שבין כך ייצא ידי חובה כשיבדיל על הכוס, ואם נבקש ממנו לחזור על הברכה תהיה זו ברכה שאינה צריכה וגם אם יאמר "אתה חוננתנו" בלבד בלא ברכה יהיה זה הפסק בתפילה[11].

שכח להבדיל בתפילה > השוכח להזכיר הבדלה בתפילה, צריך להיזהר שלא לטעום או לעשות שום מלאכה האסורה בשבת קודם שיבדיל, ואם טעם שום דבר חוץ ממים, או שעשה מלאכה קודם שאמר "ברוך המבדיל בין קדש לחול", אע"פ שלאחר מכן הבדיל על הכוס – לא הועילה לו הבדלה זו, "שנעשתה שלא כהוגן", וצריך לחזור ולהתפלל שוב ולהזכיר הבדלה בתפילה[12].

[1] פסחים קו, א.

[2] שמות כ, ח.

[3] שו"ע אדה"ז סי' רעא ס"א.

[4] מחלוקת זו הובאה בשו"ע אדה"ז סי' רעא ס"א וסי' רצו סי"ט.

[5] ראה שו"ע אדה"ז סי' רצו שם.

[6] באשר להכרעת אדה"ז עצמו לדינא, הנה בסי' רצו שם גילה דעתו שהלכה כהדעה הג', שתקנת ההבדלה היא מדברי סופרים אך כעין של תורה, שעניינה הוא זיכרון יום השבת ביציאתו, "שמזכירין הבדל בין קדושתו לחול", שכן עליה כותב "וכן עיקר".

ויש שהעירו (ראה קיצור הלכות סי' רצד הע' 1) שבסי' רעא שם הכריע אדה"ז כהדעה הא', שמצות ההבדלה היא מן התורה, שכן הביא דעה זו בסתם ואת הדעה שהבדלה מדברי סופרים הביא רק כ"יש אומרים". ע"ש.

אולם אין ראיה משם, מלבד שאף שם מציין שהדברים יתבארו ביתר הרחבה בסי' רצו, וסוגיא בדוכתא עדיפא – הרי ששם, בסי' רעא, עוסק הוא בעיקר בהסברת החובה הנלמדת מהפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" – לענין קידוש, ואגב זה כבר מזכיר שיש חובת זכירה גם בצאת השבת, וכבר מזכיר שיש חולקים שאין חובת זכירה כלל בצאת השבת, לא בכדי לפסוק בדבר, ועוד, שהרי סוכ"ס לדעה הג', שפסק אדה"ז כמותה, חובת ההבדלה אף מדברי סופרים היא מענין זכירת השבת ביציאתה, ולכן ראה לנכון להביא סברא זו כבר בתחילת הלכות קידוש בסתם, ואח"כ – בסי' רצו עם הפנייה אליו בסי' רעא – לציין שיש דעה הסוברת שבכלל אין קשר בין חובת ההבדלה למצות הזכירה.

[7] והובאו לכך שני טעמים: א) "מפני שההבדלה, שאדם יודע להבדיל בין קודש לחול – חכמה היא לו, ולפיכך קבעוה בברכת החכמה". ב) "מפני שאסור לתבוע צרכיו במוצאי שבת קודם ההבדלה כמו שאסור בשבת עצמוף לפיכך קבעוה קודם שאלת צרכיו שבברכות אמצעיות" (שו"ע אדה"ז שבהערה הבאה).

[8] ראה שו"ע אדה"ז סי' רצד ס"א-ב.

[9] שם סוס"ב.

הסיבה לכך שההבדלה בתפלה היא למעשה עיקר התקנה גם לאחר שתקנו את ההבדלה על הכוס, כתבנו לבאר במק"א בהרחבה, שבשונה מהקידוש, הנאמר אף הוא פעמיים, הן בתפלת ערבית של שבת והן על הכוס (ראה טושו"ע ושו"ע אדה"ז סי' רעא ס"א-ב) – ההבדלה שבתפלה עומדת בפני עצמה, ועיקר קיומה הוא הזכירה או ההבדלה בדברים, ואינה צריכה לכוס, כמו הקידוש, שבאמירתו הוא בעצם מכניס את קדושת השבת, ולכן קשור הוא אף לסעודת השבת, שלכן צריך הוא להיות במקום סעודה, משום שנאמר "וקראת לשבת עונג", שבמקום עונג שם תהיה קורא לשבת (ראה טושו"ע ושו"ע אדה"ז סי' רעג), משא"כ ההבדלה, שאינה צריכה לזה, אלא שמכל מקום תקנו לאומרה על הכוס – ליתר חשיבות (ראה פני יהושע ברכות לג, א). וע"ע מחנה יוסף עמ"ס סוטה סי' י. אמרי הלכה ומנהג סי' יט.

[10] שו"ע אדה"ז סי' רצד שם.

[11] שם ס"ז. ושם, שמכל מקום יכול להתפלל לאחר שיסיים תפלתו שוב כתפלת נדבה.

דין זה קיים גם במוצאי ת"ב שחל בשבת או בתשעה באב שחל ביום ראשון, אע"פ שאינו מבדיל אז על הכוס עד מוצאי יום ראשון (שם ס"ו).

[12] שם ס"ג. ואכמ"ל מדוע נחשבת ההבדלה ל"הבדלה שלא כהוגן" אם אכל לפניה, ובמק"א הארכנו.

כתיבת תגובה